לפני כשבוע נרשמה בנצרת היסטוריה מקומית: בטקס חגיגי נפתח בעיר בית הספר הראשון למשחק במגזר הערבי - שלוחה של בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין.

היוזמה לפתיחת בית הספר היא של לוינשטיין עצמו ושל השחקן יליד נצרת הישאם סולימאן, בשיתוף עם עיריית נצרת והמחלקה הערבית במינהל התרבות.

יורם לוינשטיין והישאם סולימאן. חיבור מוצלח (צילום: שרון צור)

"הרבה שנים רציתי להקים בית ספר בנצרת, שהיא בירת הגליל במגזר הערבי. לפחות 15 שנה שאני חושב על זה, ואני שמח שהשנה זה קרם עור וגידים", אומר יורם לוינשטיין. "סולימאן הוא מנהל תיאטרון הפרינג' בנצרת וחשבתי שהוא הפרטנר האידאלי לזה. המקום קרוב לכפרים בסביבה וזו הזדמנות לתלמידים במגזר שאין להם אפשר לחוות לימודי משחק בתל אביב, אם בגלל המצב הכספי או משום שלא לכולם יש את האומץ לעשות את המעבר הזה. בית הספר כאן יכין אותם לזה".

"פרפרים בבטן"

הישאם סולימאן, שמוכר בעיקר כ'אבו אחמד' מהסדרה המצליחה 'פאודה', הוא בעצמו בוגר בית הספר למשחק של יורם לוינשטין - בית ספר שלמדו בו בין השאר כוכבים כמו איילת זורר, אקי אבני, שני כהן, יובל סגל, מיכל זוארץ ועוד. סולימאן הגיע מנצרת לעיר הגדולה יחד עם שחקן ערבי נוסף, עלי סולימאן. השניים היו השחקנים הערבים הראשונים שלמדו אצל לוינשטיין, אם כי ודאי שלא האחרונים. הם הגיעו אליו בלי לדעת עברית, והפכו לכוכבים מצליחים בתעשייה.

"אני חושב שחוויתי אצל יורם בתור סטודנט חוויה עוצמתית", אומר סולימאן. "הכלים שקיבלתי מבית הספר הם כלים שעד היום אני משתמש בהם. היום אני שחקן מצליח ויוצר ואני מרגיש שמי שאני עכשיו זה הרבה בזכות העובדה שלמדתי בבית הספר המקצועי של יורם". הוא מסביר גם כי את הכלים שרכש כתלמיד הוא מקווה להעניק לתלמידים נוספים מהמגזר: "יש כל כך הרבה כשרונות גדולים במגזר, שלצערי הרב לא מתאפשר להם או שהם לא ששים לעשות את הצעד הזה של לעבור לתל אביב - ובכך נמנעת מהם האפשרות ללמוד בבית ספר למשחק. ראיתי שהרבה מהם פונים במקום זה לאקדמיה והולכים ללמוד תואר בשביל הביטחון. שיתפתי את יורם בתחושה הזו, שיש כל כך הרבה אנשים כמוני אבל לא מתאפשר להם להגיע למרכז מכל מיני סיבות, ויורם קפץ על ההזדמנות הזו. הוא היה מוכן לשים את השם שלו ולשתף פעולה".

לוינשטיין, מצידו, מספר כי הוא מקבל פניות רבות לשיתופי פעולה, אבל אף אחת מהן לא עשתה לו 'פרפרים בבטן' עד שעלה הרעיון לשיתוף פעולה עם סולימאן בצפון. "פנו אליי בשנים האחרונות מכל הארץ שאקים שלוחה של בית הספר, אבל זה לא עניין אותי. למרות שברמה הכספית יכול היה להיות לי במקומות האלה רווח. הייתי צריך משהו הרבה יותר גדול מזה כדי להשקיע את הנשמה שלי בזה.

"את בית הספר בנצרת אני רואה כחזון. יש פה הזדמנות להתחבר לחברה הערבית, שהיא לא באמת מוכרת. אנחנו ב'גטו' שלנו והם ב'גטו' שלהם. במכינה עשינו להם חמישה־שישה אודישנים והייתי מרותק מהאנשים, מהמונולוגים שהם עשו. אלה לא אנשים שאתה פוגש כל יום. זה חיבור מדהים. זה קצת הזכיר לי את הישאם סולימאן ועלי סולימאן שבאו אליי ב־97' והיו הבוגרים הערבים הראשונים שלי. זה לא היה קל בכלל, אז לא היו מלגות וכדי להתפרנס הם עבדו גם בלילות. אני לא יודע איך הם שרדו את בית הספר. ראיתי את המאמצים הכבירים שלהם לנסות לשלב בין הכל יחד וזה היה קורע לב. אני מצדיע להם, הם עשו זאת בהצלחה גדולה".

סולימאן: "אנחנו אמנם חיים במדינה אחת אבל יש פה שתי תרבויות: תרבות ערבית ותרבות מערבית. המפגש הזה בין התרבויות הוא לא פשוט, וזה שיורם קצת 'ירד למטה' זה צעד מאוד חשוב. להתחיל פרויקט כזה בחברה הערבית זה לא מובן מאליו".

"ללכת אחרי החלום"

סולימאן מאמין שבית הספר יחולל שינוי במגזר: "אני חושב שאנחנו עושים פה היסטוריה. הבאנו היסטוריה לפריפריה, הבאנו את יורם לפריפריה. כלומר, אנחנו פה גם בשביל לעשות שינוי חברתי. אנחנו נותנים לילדים האלה אפשרות ללכת אחרי החלום שלהם. אנחנו אומרים להם, חבר'ה, בשביל להיות שחקנים מקצועיים צריך ללכת לבית ספר למשחק, צריך ללמוד משחק ולא ללמוד להיות מורה או משהו אחר. בשיחות שעשיתי בהתחלה עם סטודנטים שנרשמו הייתי צריך לשבת שעות בשביל להסביר להם מה ההבדל בין ללכת ללמוד משחק באופן מקצועי לבין ללכת וללמוד משהו שהוא לא קשור למשחק. במפגש הראשון שהם פגשו את יורם, שהוא בנאדם סופר מקצועי, לכולם נפל האסימון מה זה לעמוד מול מישהו שהוא מורה למשחק. בבית הספר הזה אנחנו עושים מהפכה. חשוב לציין שיש לנו שותפים מקסימים כמו ח'אלד בטו, מנהל אגף תרבות נוער וספורט, רביע זועבי, חבר ועד תיאטרון הפרינג' ולובנה זועבי, מנהלת תחום תרבות ערבית - כי בלי ההסכמה וההיערכות שלהם לא יכולנו לייצר את הדבר הזה. הם חלק מהאימפריה הזו. כולם עשו עבודה מקסימה וקשה".

אירוע הפתיחה עם ראש העיר נצרת עלי סלאם (צילום: שרון צור)

לוינשטיין: "משרד התרבות פעם ראשונה השקיע כאן כסף, כחצי מיליון שקל, ואפשר לדבר הזה לקום. זה ראוי להערכה".

אתם מאמינים שיהיה מספיק ביקוש לבית ספר למשחק במגזר הערבי?

לוינשטיין: "יש המון ביקוש לשחקנים ערבים, כמו שאדי מרעי שיעביר סדנת אמן במכינה בנצרת וכמו אמיר חורי שהוא עוד בוגר שלי. כולם עובדים ויש להם ביקוש ענק. היתה לי שיחה לא מזמן עם הישאם על בית הספר ואיפה תפסתי אותו? בכווית. אמרתי טוב, אני אתקשר לשאדי מרעי, ואיפה הוא? במלטה. אמיר חורי לא יכול היה לדבר גם הוא כי הוא היה לפני טיסה לניו־יורק. הם כל הזמן עובדים בחו"ל. אמרתי לשאדי שאני גם רוצה להיות שחקן ערבי ולטוס בעולם", צוחק לוינשטיין.

סולימאן: "יש היענות מדהימה. פנו אלינו כ־340 איש. אנחנו נגיע ל־20-21 סטודנטים בשנה הראשונה, וזה הישג אדיר. זה מוכיח שיש ביקוש אדיר".

איך היה להיות במעמד הפתיחה ולראות את ה'בייבי' הזה נולד?

לוינשטיין: "מה שהכי ריגש אותי בפתיחה זה לראות את הקבוצה ביחד. בהתחלה עשינו להם אודישנים כל אחד בנפרד, ופתאום ראיתי כיתה של אנשים יפים עם חלום בעיניים והרגשתי שעשינו את זה. למרות שכמובן העבודה האמיתית עוד לפנינו. אבל לראות את כל התלמידים עולים לבמה היה רגע מרגש".

סולימאן: "אני עדיין לא קולט שזה קורה. זה כמו חלום. אני מסתכל על התלמידים בתוך הכיתה וזה מרגיש כמו חלום נעים. קיבלנו הד עצום לפרויקט הזה בחברה הערבית וגם התלמידים מרגישים שהם נחשפו למשהו שהיה אפילו מעל הציפיות שלהם. לא חסרים בנצרת פרויקטים תרבותיים, אבל זה אחד הפרויקטים הכי חשובים שמתרחשים בחברה הערבית".

הלימודים בשלוחה החדשה מיועדים לצעירים בגילאי 18–28 מהמגזר הערבי בלבד, שמתגוררים באזור הגליל. המכינה תארך כשנה ותכלול שיעורי משחק, תנועה, קרבות במה, אקרובטיקה, שירה ערבית ועברית, תולדות התיאטרון, ניתוח טקסט, דיקציה עברית וערבית ועוד. את הלימודים יעבירו יורם לוינשטיין, הישאם סולימאן ועוד מורים נבחרים שמלמדים בסטודיו בתל אביב ובמרכז הפרינג' בנצרת. המכינה מתקיימת בתוך מרכז תרבות הפרינג' בנצרת.