זו השנה הראשונה אחרי 14 שנים, שמיכל וינטר זאבי מטבעון, יועצת חינוכית ומדריכת הורים, לא פתחה את שנת הלימודים בבית הספר. השנה היא החליטה לעשות הסבה מקצועית ולפצוח בקריירה חדשה עליה חלמה תמיד - השירה. לאחרונה היא יצאה במופע חדש שכולל שירים והרצאה שבה היא מספרת על התאונה הקשה שעברה לפני 15 שנה. "ההתרגשות עבורי גדולה מאוד", היא אומרת, "עברו 15 שנים מאז התאונה ששינתה את חיי, ואני מרגישה שאני מגשימה חלום עכשיו". 

מיכל וינטר זאבי. התחלה חדשה | צילום: שרון צור

תאונה קשה

וינטר זאבי (42), נשואה ואם לשלושה, היא ילידת נצרת עילית, בת למשפחה מוכרת מאוד בעיר. מגיל צעיר היא שרה במסגרות בית ספריות ובלהקות מקומיות. השירה תמיד היתה חלק בלתי נפרד מחייה, אך היא אף פעם לא האמינה כי תוכל להפוך אותה למקצוע. 15 שנה אחרי תאונת דרכים קשה שעברה, היא החליטה שהגיע הזמן. התאונה הזו ששינתה את חייה, הביאה אותה לתובנה שהיא צריכה להפוך את התחביב לקריירה.

באחד בספטמבר 2003 עשתה וינטר זאבי את דרכה חזרה מהעבודה ברמת הדסה לבית הוריה בנצרת עילית. היא היתה אז נשואה טרייה, קצת לפני ירח הדבש שלה, והכל נראה לה ורוד ויפה. “נסעתי לכיוון נצרת עילית ואחרי הפנייה בצומת המוביל לפני הסוללים רכב עקף אותי", היא משחזרת, "היה אז נתיב אחד לכל כיוון ופתאום הבחנתי ברכב שהגיח מולי. לא היה לי לאן לברוח, זה היה עניין של שניות. פשוט חיכיתי לזה שיתנגש בי ותוך שבריר שנייה זה קרה".

מרגע ההתנגשות היא לא זוכרת דבר. “ניסרו את האוטו כדי לחלץ אותי. הוגדרתי אז כפצועה קשה - ריסקתי את עקב שמאל, שמו לי פלטינות ברגליים, עקב ימין נפגע, הלסת התרסקה לי, היו חתכים, שיניים שבורות וצלקות בפנים ובגוף".

היא פונתה לבית חולים, שם עברה ניתוח ואושפזה ל־11 יום. לאחר מכן עברה שיקום ארוך ושוחררה על כיסא גלגלים שבו נעזרה כחצי שנה. בהמשך למדה ללכת באמצעות הליכון, עברה לקביים, עד שהצליחה ללכת בכוחות עצמה ללא עזרים חיצוניים. “אני זוכרת שביום שבו התחלתי ללכת זה היה היום שבו נהגתי לראשונה, היה לי קשה מאוד לחזור לנהוג, סבלתי מתופעות של חרדה כמו זיעה קרה ודופק מהיר. היתה לי טראומה לאורך זמן, לא יכולתי לנהוג לבד בלילה למרות שהתאונה היתה ביום, היו לי כל מיני מוגבלויות עד שהן נעלמו", היא נזכרת.

וינטר זאבי, שהיתה אז נשואה טרייה, התגוררה בתקופת השיקום אצל הוריה בנצרת עילית. התלות באחרים היתה קשה לה מאוד. "אמי איבדה את אביה כשהיתה בת 12 בתאונה והיא פשוט ישבה מולי ובכתה. גם הייתי נשואה טרייה - זה קשה מאוד שבעל טרי צריך לסעוד אותך ולטפל בך, זה לא משהו שהוא טבעי", היא מספרת.

המצב החדש והקשה שבו היתה שרויה הוביל אותה למצב רוח ירוד והיא פשוט שקעה. "הייתי נכנסת לחדר, שמה מוסיקה בפול ווליום, יושבת ובוכה, שרה ובוכה", היא משתפת, "באחת הפעמים האלה שהגעתי ממש לקרקעית החלטתי שאני עושה שינוי וקמה, ככה בעצם החל התהליך שלי לשינוי".

וינטר זאבי. צעד אמיץ| צילום: שרון צור

התחלה חדשה

בתום השיקום היא החלה ללמוד ייעוץ לתואר שני וסיימה בהצטיינות, כשכבר בשנה השנייה ללימודים החלה לעבוד בוויצו נהלל. "בניתי את עצמי מחדש, מאפס, להיות יועצת זה למעשה נתינה. עברתי טיפול רגשי לאורך הרבה שנים וזו היתה ההזדמנות שלי לעבוד עם עצמי על החרדות שלי, מהתאונה ומלפניה. עברתי תהליך של קבלה עצמית, התחלתי לאהוב את עצמי", היא אומרת.

לדבריה, לולא התאונה היא לא היתה מגשימה את עצמה. במשך שנים היא כתבה שירים למגירה ובעקבות התאונה והמצב שבו היתה שרויה היא החלה לכתוב שירים גם על זה. "שרתי ב'פרחי הגליל', ב'סינקופה', ב'אל ניניו', אבל אף פעם לא העזתי לשיר חומרים שלי".

לפני כארבע שנים היא נרשמה לקורס כתיבת שירים של הזמרת טל גורדון, ומאז העלתה את רגשותיה מהתאונה על הכתב. היום אחד השירים המרכזיים של המופע שלה הוא שיר מכתב לנהג שפגע בה, שיר שהלחין אורי ביתן מטבעון. שיר אחר, 'בסקודה ישנה', שמדבר על התאונה, הוא סינגל שיצא לאחרונה והלחינו הזמרת איה כורם יחד עם אדם בן אמיתי, ולו למעשה יצא גם קליפ ראשון.

"החלטתי שהגיע הזמן שאגשים את החלום לכתוב שירים ולהגשים את עצמי כזמרת", היא אומרת, "באתי מבית שבו להיות זמרת זה לא מקצוע, ולא חשבתי שאצליח לשלב בין המקצוע שלי לשירה. במופע שלי, שהוא למעשה מופע שעוסק בסיפור שלי ומשלב שירים והרצאה, אני בעצם לוקחת את כל הכלים שעזרו לי ומעבירה אותם הלאה. בסוף המופע אני מקבלת הודעות חמות וניגשים אליי אנשים עם מילים מצמררות".

שמו של המופע הוא 'לבחור לראות את הטוב'. "זה שם שמדבר בעד עצמו", היא אומרת, "מכל מה שקרה לי אני בוחרת לראות לאן זה הוביל אותי".

עד כה הוציאה ארבעה סינגלים והיא כבר בדרך לאלבום. "בשבילי זו התחלה חדשה ובאמת לאחד הסינגלים קוראים 'התחלה חדשה'", היא מסבירה.

מבחינתה מדובר בהתחלה חדשה שדורשת המון אומץ. "בסך הכל זה לצאת ממסגרת הנוחות שלי ולוותר על הכנסה קבועה שהיתה לי שנים, אבל אני ממליצה לכל מי שמרגיש שהוא לא במקום הנכון - בגלל חסמים חיצוניים כמו כסף או חסמים פנימיים כמו מה יגידו - פשוט לעשות את מה שיש לו בלב".

בכל התקופה הקשה ולאחריה היא זכתה לתמיכה גדולה מהמשפחה. "ההורים שלי עזרו לי נפשית וכלכלית ועם הילדים. תודה מגיעה גם לבעלי שזרם עם השינוי הזה למרות שזה מפחיד מאוד", היא מסכמת.