אשר בן שימול. עפולה עיר מדהימה | צילום: שרון צור

לאחר 40 שנה בכפר הילדים והנוער הממלכתי-דתי עפולה עילית על שם ואן ליבן, אשר בן שימול (60) סיים את תפקידו כמנהל המקום. בן שימול, נשוי פלוס ארבעה ילדים, יהפוך מעתה להיות סמנכ"ל החינוך של המפעל להכשרת ילדי ישראל. "אני שותף למסע חינוכי באחד הארגונים המדהימים במדינה שחוגג השנה 75 השנה להיוולדו".

מה שמייחד את המקום, לדבריו, זה המודל החינוכי-משפחתי. "זה משפחתון שהוא בית לכל דבר וגרים בו 12 ילדים בעלי הרכב הטרוגני עם זוג הורים. בסך הכל יש לנו 120 ילדים", מספר בן שימול על כפר הילדים המיוחד, "אנחנו מטפלים בילדים שבעגה המקצועית נקראים 'ילדים בסיכון' - ילדים שמציאות החיים שלהם היתה סביבה מקפחת וילדים שמגיעים מרקע סוציו־אקונומי מאוד נמוך. הרציונל אצלנו שהילד הזה בבוא היום יגדל ויקים את הבית שלו, שיהיה לו איזשהו מודל לחיקוי".

לאחר 40 שנה הוא מחשיב את כפר הילדים למקום הכי מעשי בחברה הישראלית, "אנחנו הגוף עם רמת התקצוב הנמוכה ביותר ביחס לגופים האחרים, אבל במבחן התוצאה 95 אחוז מבוגרי הכפר הם ילדים שהופכים להיות חלק מהמיינסטרים של החברה הישראלית. הם משתלבים כאזרחים טובים לכל דבר ועניין ולא הולכים למעגל השני של המצוקה - אם זה עורכי דין, מורים, קצינים בצה"ל ועוד. עברו דרכי אלפי חניכים ורק בודדים הלכו למעגל השני", מתגאה בן שימול במפעל להכשרת ילדי ישראל שבו חיי ועבד מ־1979.

בן שימול נכנס לכפר הילדים דרך אשתו איתה הוא נמצא מגיל 14 והחל את דרכו כמדריך מחליף. במשך 40 שנה גר איתה בכפר הנוער וילדיו נולדו שם. "במשך שבע שנים אני ואשתי החזקנו משפחתון במקום והיינו בעצמנו הורי בית ל־12 ילדים יחד עם המשפחה שלנו. אני חי ונושם את הארגון הזה".

הדבר הראשון שהוא עשה עם כל ילד זה לשקם את האמון שלו בבני אדם. "מגיעים אלינו זה ילדים עם דימוי עצמי נמוך ורמת האמון שלהם היא אפס. כשאתה רואה את זה אתה מבין שהמשימה הראשונה שלך היא קודם כל לשקם את האמון. הסיסמה שלנו שאנחנו לא מוותרים על אף אחד, גם עם הילדים המאתגרים ביותר". ומה המוטו? "תחלמו חלומות ותאמינו בעצמכם. זה טוב לחלום, לשאוף גבוה. אני תמיד אומר לילדים 'אין דבר שאתה לא יכול להגיע אליו'".

בן שימול מדבר על המסע הארוך שעבר בכפר עם הילדים ועל הגאווה לראות מה יצא מהם היום. "בתפיסה שלי המורים הכי טובים שלי הם החניכים והבוגרים. הם הופכים אותי לאדם טוב יותר, הם היו המראה שלי. הילדים האלה עשו אותי ולא אני אותם. זה נותן לי תחושת סיפוק עמוקה, העבודה שאני עושה זו שליחות. ילד שהיה אצלך ואתה יודע מה היתה נקודת ההתחלה שלו - כשאתה פוגש אותו היום ההרגשה היא נפלאה ואתה אומר לעצמך 'הצלחת'". כשאני רואה שהם עושים שירות משמעותי בצבא ואחרי זה לומדים באקדמיה, אני מבין שכל השליחות הזאת היתה שווה. הקרבתי את כל החיים שלי למפעל הזה, אבל זה היה שווה".

בן שימול כבר לא יחיה בתוך הכפר קרוב לילדים ויסתכל על הדברים יותר מלמעלה, כאמור כסמנכ"ל החינוך של המפעל להכשרת ילדי ישראל. "השבת שעברה היתה השבת האחרונה שלי בכפר וזה היה מאוד מוזר. השבת הזו תהיה פעם ראשונה אחרי 40 שנה שאני לא אעשה אותה בכפר וזה משהו שמאוד יחסר לי. היו לי במהלך הקריירה הרבה הזדמנויות, אבל תמיד אמרתי לעצמי 'לאן שלא תלך אתה לא תיגע באנשים כמו שאתה נוגע כאן'. היום אחרי ארבעה עשורים אני יוצא לדרך חדשה, אני נשאר בארגון אבל אמשיך ללוות את הכפר מלמעלה יותר".

למנהל המיתולוגי היה חשוב להודות לעיר עפולה שקיבלה אותם. "כשהגענו לעפולה היינו נטע זר וזה לא היה פשוט. היו המון חששות והיינו צריכים לעשות תהליך של שנים כדי למצב את עצמנו בקהילה. אני רוצה להגיד מילה טובה לעיר המדהימה הזאת שקיבלה אותנו באהבה גדולה וחיבקה אותנו".