חודש אוקטובר הוא חודש המודעות ללידות שקטות. דווקא בחודש הזה חזרה לאחרונה שושי קרן מחופשת לידה עם ילדה הרביעי כשבאמתחתה תוכנית חדשה - פרויקט תמיכה לנשים שעברו לידה שקטה, לידה שבסופה נולד תינוק מת. קרן, עובדת סוציאלית בשירותי בריאות כללית במחוז הצפון בנצרת עילית, היא אחת מאותן נשים שנאלצות להתמודד עם הסיטואציה הקשה.

שושי קרן. "זה לחיות עם עצב ושמחה" | צילום: שרון צור

קרן (37), תושבת שדה אילן, נשואה ואם לארבעה, היא כאמור עובדת סוציאלית, גם במגדל העמק בתחום הגריאטריה וגם בנצרת עילית. לפני תשע שנים כשהיתה בהיריון הראשון עם תאומים בנים, היא ילדה בסוף ההריון ילד אחד בריא והשני נפטר. "כל הנושא הזה נמצא בדם לבי", היא אומרת, "בגיל 28 גיליתי שאני בהיריון עם תאומים. זה היה היריון ספונטני ומשמח מאוד . גילינו שנהיה הורים לתאומים בנים, וכל ההיריון היה תקין. מהרגע שהבנתי שעומדים להיות לנו תאומים, החלטתי ללכת לכל הקורסים להורים טריים שזה אומר הכנה ללידה ולניתוח קיסרי וקורס הורות של תאומים. פשוט עניין אותי לדעת איך מטפלים בתאומים".

בשבוע 35 בשבת בבוקר הרגישה שיש לה ירידת מים. "התרגשתי מאוד", היא מתארת, "הבנתי שזה לפני זמן הלידה, אבל קראתי שבתאומים שכיח שיש לידות לפני הזמן. קראתי לבעלי ואמרתי לו שאנחנו לראות אותם את התאומים שלנו".

השניים הגיעו לבית החולים כשהם שמחים ומתרגשים להפוך להורים. “זה היה מאוד מרגש, צחקנו והתבדחנו. כשהגענו לבית החולים אחות חיברה אותי למוניטור, היא מצאה דופק של אחד ושל השני לא. באותו שלב היתה עדיים אווירה טובה ומחוקים, שום דבר לא היה יכול להכין אותנו לגרוע מכל".

ואז הגיע הרופא. "הוא עשה לי אולטרסאונד, לאחד הוא מצא דופק ובשני הוא היה שקט ולא אמר כלום", היא נזכרת, "הסתכלתי עליו ואמרתי 'מה זה אין דופק?' הרופא לא ענה לי ממש ופרצתי בבכי נוראי, שאי אפשר לתאר בכלל. אז החל בעצם המסע שלנו".

מיד לאחר מכן היא נלקחה לניתוח קיסרי. "היה לנו זמן עם עצמנו לעכל קצת ושנינו בכינו. הראשון שיצא זה העובר ללא רוח החיים והשני יצא כשהוא בוכה - זהו בני הבכור יאיר. ביקשתי לראות את התינוק המת, הוא נראה כתינוק ישן והבחנתי שהוא דומה לי", היא משחזרת בעצב.

אז החל מסע של הורות מורכבת. מדובר בעצב ושמחה יחד, שמחה על ילד בריא ועצב גדול על ילד שמת. "כולם ידעו שיש לי תאומים והייתי צריכה להודיע להם שילדתי ילד אחד והשני מת. זו התמודדות קשה מאוד. הייתי עצובה מאוד אבל לא ויתרתי לעצמי. ליד יאיר הפגנתי שמחה, וכשלא הייתי לידו הייתי מתכנסת באבל על אובדן אחיו. זה אובדן של חלום - הכנו את עצמנו להורות של תאומים. לפני תשע שנים לא היתה מודעות ללידה שקטה, הרגשתי לבד ולא ידעתי מה לעשות. לא היה לי גם הרבה חומר לקרוא על לידות שקטות", היא מתארת.

לדבריה, היא ובעלה היו בשנת אבל ממשית. "זה לחיות עם עצב ושמחה, עד היום אנחנו חיים עם זה. גם יאיר יודע את כל הסיפור על התאום שלו. זו שנה שאתה מטפל בילד שצריך אותך, אבל גם מתאבל על אובדן של ילד שלך".

לאחרונה, משעלתה המודעות ללידות שקטות הוחלט על הסברה - כאמור, קבוצות תמיכה אינטרנטיות שיסייעו לבני הזוג להתמודד עם אובדנם. "זה לא עוזב אותך לעולם", אומרת קרן שאחרי התאומים ילדה עוד שלושה ילדים, "המקרה הזה תמיד אצלך בראש, וחשוב שיהיו קבוצות להתמודדות משותפת", היא מסכמת.