לא הרבה האמינו לפני כשנה וקצת שמשה סוויסה בן ה־60 מגן נר יצליח לעמוד שוב על הרגליים. בפברואר 2017 הוא אובחן כמי שחולה בסרטן ריאות, מחלה, כך על פי המרכז הרפואי בילינסון שבו טופל, הנחשבת לאחת מגורמות המוות המובילות מבין כל סוגי הסרטן.

משה סוויסה. "אסור לך לוותר" | צילום: שרון צור

סוויסה הוא אחד החולים שהתמודדו בהצלחה עם המחלה, אחרי מסע ייסורים קשה - המאבק של חייו. "תמיד אמרתי לכולם שאהיה בסדר", הוא אומר, ומודה שעישן הרבה ושנה לפני גילוי המחלה הפסיק. "חד משמעית המחלה הגיעה בעקבות הסיגריות. אני רוצה להעביר מסר שאין דבר כזה שאי אפשר להפסיק לעשן. כל דבר שאתה רוצה - אתה יכול לעשות. אם גילו לך את המחלה, אל תתמהמה ואל תחכה למחר. אסור לוותר, אני אחרי 11 יום כבר הייתי אחרי האבחנות, ידעתי איזה סוג סרטן יש לי ואיפה אני הולך להיות מנותח".

רגע הגילוי

סוויסה נזכר איך גילו אצלו את המחלה. "הרגשתי לא טוב, השתעלתי מין שיעול לא רגיל והנשימה לא היתה טובה. הלכתי לרופא ששלח אותי מיד לעשות צילום ריאות ובצילום ראו תסמין לא טוב. מפה כבר הבנתי. כבר באותו יום ארגנתי רופא שיפענח אותו - סרטן תוקפני בגודל 7.9 סנטימטר בריאה השמאלית. כשיצאתי ממנו פעלתי על אוטומט. הרמתי טלפון לאחי שימצא לי אונקולוג בכיר, מיד אחר כך הרמתי טלפון לאשתי ובישרתי לה ורגע אחרי הלכתי לקנות רכב, כי כבר ידעתי שאצטרך לנסוע הרבה לבית החולים בילינסון".

מרגע הגילוי הוא לא נח לדקה. במשך 11 ימים רץ מרופא לרופא וממנתח למנתח. "הפנו אותי לאונקולוגית, דוקטור נגה קורמן. אלוהים נתן לי מתנה כי אני חושב שאם נגה לא היתה הרופאה שלי, כבר מזמן הייתי מת".

ד"ר קורמן עצמה אומרת כי העובדה שלסוויסה לא היה סרטן גרורתי הכניסה אותו לסטטיסטיקה שבה אחוז ההבראה עומד לרוב על 30%. "משה אובחן בשלב שהוא לא גרורתי ופחות מתקדם. הוא איש חזק, שעבר תהליך מאוד קשה ומורכב ואנחנו לחלוטין נותנים לו ולגוף שלו את הקרדיט על כך שהוא איתנו היום".

בשבוע שעבר הוחלט על ידי ועדת סל הבריאות כי הבדיקה לגילוי מוקדם של סרטן הריאה לא תיכנס לסל התרופות. קורמן מסבירה: "זוהי בדיקת CT שנתית למשך 3 שנים לאנשים בין גיל 55-70 שעישנו מעל 15 שנים חפיסת סיגריות לפחות ליום. הבדיקה הוכיחה כי היא מפחיתה תמותה מסרטן ריאה. הסיבה שלא אישרו את הבדיקה להבנתי היא בעיקר מנהלתית".

סוויסה זועם על ההחלטה בנושא. "גילוי מוקדם מציל חיים ואני כועס על ההחלטה הזו. למה צריכים לגלות את המחלה אחרי שהיא מתפשטת בכל הגוף וזה כבר מאוחר מדי ואז נותנים להם ארבעה חודשים לחיות?".

"עמדתי למות"

המסע של סוויסה לא היה פשוט. הוא עבר הקרנות במשך חודשיים ואז נכנס לניתוח. "כשנכנסתי לניתוח כתבתי פתק למשפחה, 'חכו לי, אני חוזר'. האמנתי שאני עובר את זה והאמנתי ברופאים שלי", הוא מספר. למרות האופטימיות הרבה, במהלך הניתוח שארך שש שעות במקום כשעה וחצי, הדברים הסתבכו. "במהלך הניתוח הרופאים ראו שחלק מהריאה שנשארה גמורה מההקרנות והיה צריך להוריד גם אותה", הוא מציין.

לאחר אשפוז של שמונה ימים השתחרר סוויסה לביתו, אך זמן קצר אחרי הרגיש כי אינו מצליח לנשום למרות החמצן שהיה מחובר אליו. הוא הובהל לטיפול נמרץ, שם כבר איבד את הכרתו והיה מורדם ומונשם במשך חודש וחצי במהלכם אף עבר אירוע מוחי. "עמדתי למות", הוא אומר, "הרופאים נתנו לי סיכוי של שני אחוזים לחיות".

אחרי חודשיים לא קלים בבית החולים, הוא הועבר לשיקום ב"בית רבקה" למשך חודש. "התחלתי מאפס, אבל לא ויתרתי", הוא מספר, "התחלתי בשיקום והתעקשתי ללכת כשמחובר לי חמצן ואני בקושי עם אוויר".

במרץ 2017 בוקר אחד הוא קם בלי בלון החמצן. "הוא נפל לי ופתאום קלטתי שאני נושם בלעדיו. הלכתי לאט לאט לסלון ושתיתי קפה בלעדיו. מאז שבעה חודשים אחרי הבוקר ההוא אני בלעדיו", הוא מתגאה.

סוויסה. "עמדתי למות" | צילום: שרון צור

תמיכה מכל עבר

את הקרדיט לניצחון על המחלה והכוח ששאב במהלך כל התקופה הזו הוא מייחס לרופאים, לאופטימיות שלו ובעיקר למשפחתו. "אשתי ברוריה לא עזבה אותי לדקה", הוא אומר, "אחי עמי. הבנות שלי והחתנים. יש לי בית חם ומחבק, הבית הכי טוב בעולם. והרופאה שלי נגה היא מבחינתי הסגן של אלוהים".

לפני חצי שנה הוא הרגיש את תחושת הניצחון הגדול. "עברתי בדיקות ומתתי מפחד כשניגשתי לעשות את זה. כשהרופאה באה לתת לי את התוצאות היא קפצה עליי מאושר, חיבקה אותי ואמרה לי 'לך מפה אתה בריא, אני לא רוצה לראות אותך פה'. אז הבנתי שאני בריא ושזה מאחוריי. אני ואשתי לא הפסקנו לבכות מאושר".

לאורך כל הראיון סוויסה מזכיר את דודו, משה גבאי ז"ל, שחקן כדורגל בעפולה וקרית שמונה, שהיה ההשראה שלו, לדבריו. לאחר שליווה את דודו לטיפולים בסרטן רק כ־8 חודשים לפני האבחון שלו ולבסוף איבד אותו, סוויסה היה בטוח שהסוף שלו יהיה שונה. "לאזכרה של השנה שלו הגעתי כבר עם כובע אחרי הטיפולים שעברתי. אין רגע במהלך הדרך שבו לא ראיתי את משה לנגד עיניי. כשהוא נפטר, זה גמר אותי נפשית. שנינו עישנו".

סוויסה לא עובד מ־2013, אז עבר התקף לב. בעברו היה מפקד בבית המשפט הצבאי בסאלם שומרון ובמחנה עופר מטעם השב"ס. כעת, לאחר שהחלים, הוא רוצה להתחיל להתנדב בגלבוע בארגון מלכישוע (כפר שיקום לנפגעי סמים) או בגבעת המורה במרכז "חזקים ביחד" (מרכז לאנשים חולי סרטן). 

מה התובנות שלך בעקבות מה שעברת?

"בדיוק אמרתי לבת שלי היום שאין דבר בעולם שאת לא יכולה לעשות. גם אני בגיל 47 עשיתי תואר ראשון".

מה החלום שהיה לך כל התקופה הזו?

"לא ראיתי כדורגל שנתיים ובסוף העונה שעברה הגעתי לראות משחק בעפולה. זה היה מבחינתי הגשמת חלום כי אני חולה כדורגל. הרגשתי שניצחתי את העולם".

לפני 4 חודשים גם אישרו לו לטוס, מה שכעת יכול לצאת אל הפועל. "עכשיו נשלים את הטיסה לאמסטרדם", הוא מחייך.