לאלכסנדרה (סשה) אפשטיין (31) מנצרת עילית היה כל מה שהיא צריכה כדי להיות מאושרת: בעל מקסים, שני ילדים מדהימים, עבודה שהיא אהבה מאוד, לקוחות שהגיעו במיוחד בשבילה. אבל יום אחד הכל השתנה - ביום שבו בישרו לה כי חלתה בסרטן השד.

אלכסנדרה אפשטיין. "תקופה לא פשוטה" (צילומים: שרון צור)

אפשטיין היא אשה נמרצת מאוד, או איך שמכריה מכנים אותה - "אש". היא מסוג הנשים שתמיד נמצאות בתנועה ולא נותנות לאף אחד להחליט עבורן. בעברה היתה דוגמנית מצליחה מאוד, שתמונותיה עיטרו כל עיתון נחשב. היא רצתה להיכנס לעולם היופי ואכן הפכה למאפרת מצליחה והקימה עסק משגשג לבניית ציפורניים. היא לא תיארה לעצמה שהמחלה הארורה תפגע דווקא בה. בתחילה התכחשה למחלה, אך לאט לאט כשהחלה לעכל את הבשורה הקשה שנחתה עליה, החליטה כי שום דבר לא יגרום לה להפסיק לחיות; להפך - היא החליטה לחשב מסלול מחדש ולסגל לעצמה חיים חדשים, גם הפעם בתחום של יצירה ואמנות.

רגע הבשורה

את המחלה גילתה אפשטיין לפני כשנה וחצי כשהרגישה גוש קטן בבית השחי. היא פנתה לרופא משפחה, ששלח אותה הביתה והרגיע כי מדובר בתופעה רגילה כתוצאה מגילוח בית השחי. "שמחתי מאוד. אם הרופא אומר שזה כלום, אז זה בטח כלום והמשכתי בשגרה", היא משחזרת, "אך לאחר שלושה חודשים הרגשתי שזה גדל. שוב הלכתי אליו ושוב אותה תשובה שזה כלום ויעבור".

למרבה המזל, היא חלקה את המידע עם לקוחה שממש הכריחה אותה ללכת להיבדק מהר ואף סייעה לה בקביעת תור אצל כירורג מומחה. "היום בדיעבד אותה לקוחה היא המלאך השליח שבזכותו גיליתי את המחלה", היא אומרת.

לפגישה אצל המומחה הגיעה עם בעלה מיקי. האווירה היתה רגועה וחיובית, אבל ברגע שהרופא נגע בבליטה - הבעת פניו השתנתה. "הבעת הפנים שלו אמרה הכל. הוא אמר לנו שהוא מקווה מאוד שזה לא מה שהוא חושב, ובאותו רגע יצאתי מחדרו ברעידות", היא נזכרת, "הוא הפנה אותי לסדרת בדיקות שכללו ממוגרפיה, אולטרסאונד, סי.טי ועוד. עצם העובדה שאמר מה שאמר גרמה לי לחרדה, אך מיד זה התחלף במחשבה שאין לי כלום. הלכתי להיבדק ואחרי כל בדיקה הפנו אותי מיד לבדיקה אחרת בדחיפות. התחלתי להילחץ יותר ולהבין שמשהו לא בסדר, אבל עדיין הייתי בסוג של הכחשה. היום אני מבינה שבשלב הזה כשאת בהכחשה, קל יותר להתמודד".

עבור אפשטיין זו היתה תקופה לחוצה מאוד בעבודה; זמן מסיבות הסיום כשכל היומן שלה מלא בלקוחות שקבעו תור לאיפור וציפורניים לנשפי הסיום. יום לפני המסיבות התקשרו אליה מהמרפאה להגיע דחוף לבדיקה נוספת. "ניסיתי לדחות את הגורל, ללכת לרופא במועד מאוחר יותר, אבל כשהגעתי למרפאה הרופא ביקש לדבר איתי ואז הוא הפיל עליי את הבשורה שיש לי סרטן. הייתי לבד, הרגשתי כאילו מכים בי עם פטיש. לא שמעתי כבר כלום, הכל חשך, הנהנתי בראש לדבריו, אבל בכלל לא שמעתי מה הוא אומר. הרגשתי שהכל מתמוטט מתחתיי. כל הגוף רעד לי. כשיצאתי התיישבתי ופשוט התחלתי לבכות. יצאתי מהבניין, התקשרתי למיקי בעלי ופשוט התחלתי לצרוח שיש לי סרטן", היא משחזרת את הרגע הקשה.

באותו זמן המתינה לה לקוחה צעירה להתכונן למסיבת הסיום. אפשטיין הגיעה ואז פשוט התמוטטה על הרצפה. "היא שאלה מה יש לי וסיפרתי לה", היא נזכרת ברגע הקשה, "אמרתי לה שאני לא יודעת אם אוכל לטפל בה, אבל הבנתי שהיא מסכנה כי יש לה מסיבת סיום ולאן היא תלך ברגע האחרון. המשכתי איתה וזה מה שעזר לי לצאת לרגע מכל מה שעבר עליי באותו זמן".

אפשטיין. "על הכל אפשר להתגבר בעזרת המחשבה" 

כוח המחשבה

אחרי קבלת הבשורה הקשה, הגיעה אפשטיין יחד עם בעלה והוריה לכירורג שהסביר להם את כל התהליך שהיא הולכת לעבור. "קשה מאוד לשמוע את זה, גם הרופאים מציגים את הכל באופן קשה. הם מסבירים את כל התופעות הקשות שהולכות להיות, הרגשתי שיש לי מזל גדול שהמשפחה שלי איתי", היא אומרת ומדגישה דבר אחד, "חשוב לי להבהיר שמה שהרופאים אומרים לא מדויק. גם כשאמרו לי שאני צריכה לעבור טיפולים קשים מאוד עם הרבה תופעות לוואי, החלטתי לעשות סוויץ' בראש. הכל מתחיל בראש; איך שתקבל את זה, ככה זה יעבור. אם תיקח את זה קשה אז זה יהיה קשה ואם לא, אז יהיה קל. אני הכנסתי לעצמי לראש שיהיה לי קל, ולשמחתי זה עבד. במהלך טיפולי הכימותרפיה כששאלו אם אני מרגישה את התופעות ואמרתי 'לא', הרופאים היו המומים ממני".

למרות שהחליטה שהכל יהיה קל, היא חוותה התמוטטות נפשית ומייחסת את החולי לעומס שלקחה על עצמה. "היום אני יודעת שכל מה שקרה לי היה בגלל שהעמסתי על עצמי המון. נתתי אנרגיות לכולם ולי לא נשארו אנרגיות. הייתי בסוג של דיכאון שלא נגרם מסיבה ספציפית", היא מתארת.

באותה פגישה סיפרו לה כי אחוזי ההחלמה שלה גבוהים מאחר שהיא צעירה. אפשטיין נכנסה לסדרת טיפולים קשה והחליטה שזה הזמן להודיע לחבריה על המחלה. היא בחרה לעשות זאת בפוסט בפייסבוק שבו כתבה על גילוי המחלה וציינה את השתלשלות העניינים בצורה מרגשת. "אמרו לי לגשת לרופא ורק פה קיבלתי פיצוץ", כתבה, "כשנכנסתי לרופא, העיניים התמלאו בדמעות ולא הצלחתי להגיד שלום דוקטור. פה קיבלתי את הבשורה הרעה שאני לא יודעת איך לאכול אותה - סרטן השד! אחרי מילים כאלה לא שמעתי כלום...רציתי לברוח אך אין לאן, זה אצלי בגוף. בנות יקרות, תהיו ערניות וקחו פסק זמן כדי לבדוק את עצמכן. אני חזקה והחיים חזקים...בבקשה לא לשלוח הודעות ולא לשאול כי זה מכניס אותי לסרטים...אז לכל לקוחותיי אני בינתיים לא אעבוד עד להודעה חדשה".

אפשטיין מבינה את הצורך של אנשים לעודד, ועם זאת מבקשת רק להימנע מתגובות מרחמות. "אני מבינה שאנשים רוצים לנחם, אבל צריך להבין שזה הדבר הכי גרוע שיכולים לעשות לחולה במחלה", היא מסבירה, "כל הרחמים האלה רק גורמים לחולה לשקוע וחשוב לי להבהיר את זה. אנשים מתחילים לשאול בחשש, ואני רוצה לצעוק להם 'הכל טוב'. לא רוצה את הרחמים האלה".

במקביל היא היתה צריכה לספר הכל גם לשני ילדיה הקטנים. "עשיתי את כל התהליך של ההסברה, לא הסתרתי מהם כלום", היא מתארת, "הגדול היה בן חמש וחצי ולא רציתי שיסתובב מבולבל ושלא יבין מה קורה וידאג. הוא בעצמו הלך וסיפר לכל הילדים בגן על אמא שחולה בסרטן ושהיא חזקה. זו תקופה לא פשוטה של נשירת שיער ואין גבות, אבל על הכל אפשר להתגבר בעזרת המחשבה".

דרך חדשה

המחלה אילצה את אפשטיין לחשוב על דרכים אחרות למלא את הזמן. "חישבתי מסלול מחדש", היא אומרת, "החיים ממשיכים עם המחלה. כשרציתי למכור את הציוד של העבודה שלי, היו כאלה שחשבו שאני גוססת. בסך הכל החלטתי על התחלה חדשה".

אפשטיין. "הכל מתחיל בראש"

ואכן, אפשטיין החליטה לחשב מסלול מחדש ולתת לאמנית שבה לפרוץ החוצה. "תמיד רציתי לצייר", היא אומרת, "תמיד רציתי לקחת מכחול ולא עשיתי את זה וכך התחלתי. במהלך הכימותרפיה והטיפולים שנמשכו שעות ארוכות עשיתי המון מלאכת יד, זה בעצם מה שהחזיק אותי - נוסף כמובן על אמא שלי ובעלי שהיו איתי. גם הפכנו הכל להומור שחור - את עניין נשירת השיער למשל. כך הבנתי בעצם שאני רוצה להיות אמנית".

מכיוון שהיא לא יכלה לצאת מהבית בזמן הטיפולים, היא הפעילה את הדמיון. "לא יכולתי לצאת לטבע אז ציירתי לי טבע משלי: ים, יער, עצים. כל ציור היה לו אפיון עגול, אפיון ייחודי לי. בכל ציור היה בית, זה המקום אליו ברחתי", היא מציינת.

בימים אלו היא מפתחת את תחום הציור, ובמקביל מפתחת גם תחום חדש של קעקועים. "חוץ מזה שתמיד אהבתי קעקועים, יש לזה ערך מוסף עבורי: אני יכולה לתקן צלקות של חולות כמוני, צלקות שהמחלה עשתה לנו. אני רוצה לגרום להן להרגיש נשיות שוב, לעשות קעקוע יפה על צלקת קשה", היא מסבירה.

לאחרונה השתתפה בסמינר של מקעקעת עולמית. "הייתי אחת בין שמונה משתתפים שלכולם ניסיון של שנים. אותי קיבלו בגלל הכישרון שלי, וזה גרם לי לגאווה גדולה".

בימים אלו נודע לה שהמחלה מאחוריה, אך בקרוב תעבור ניתוח לכריתה ושחזור השדיים. ושוב, חשוב לה להעביר מסר אחד: "מחשבה קובעת מציאות; איך שלוקחים את הכל, ככה זה יהיה. נכון, סרטן הוא מחלה לא פשוטה, אבל אם לא נשקע ואם נרים את הראש - נוכל לנצח אותו ולעבור ביתר קלות את הכל", היא מסכמת.