בפגישה שהתקיימה בין משפחות העובדים במשרד החדש בחורפיש, ערן פלג פתאום הבין שהוא שותף למהפכה של ממש. "במדינת ישראל של היום נסיעה לתל אביב כדי להפגין נגד חוק הלאום היא בזבוז זמן, אבל הקמת חברת הייטק בכפר, קרוב לבית, זאת בדיוק המהפכה שהדרוזים צריכים לעשות", הוא אומר.

"בין בני המשפחות שלי ושל איאד, שותפי למיזם, יש מהנדסים ודוקטורים. בפגישה הסברנו על המוצר שלנו, הם שאלו שאלות, התלבטו יחד והתווכחו קצת. לכולם היה ברור שאם המיזם שלנו יעלה יפה, הוא יישאר בחורפיש וישנה את המציאות כאן באופן דרמטי".

בדר ופלג. נפגשו לפני 12 שנים בבית הספר לטיסה | צילום: נחום סגל

טייס בכובע מצחייה

שני טייסים, האחד דרוזי־דתי והשני יהודי־חילוני, הקימו סטארט־אפ ראשון מסוגו בארץ שמעסיק מהנדסים יהודים ודרוזים. איאד בדר מחורפיש (39), טייס ארקיע, הטייס הלא יהודי הראשון והיחיד בחברת תעופה ישראלית, וערן פלג (68) מכפר סבא, לשעבר טייס קרב בחיל האוויר ומומחה למחשבים ולמערכות מידע, ייסדו את "מטאפור" שמתמחה בפיתוח מונחה מודלים.

המוצר שלה מאפשר לבצע סימולציה לתהליכים מתוכננים מתרשימי זרימה. עם לקוחותיהם כבר נמנים התעשייה האווירית, חיל האוויר ומובילאי. בחברה מועסקים שבעה עובדים, רובם מהנדסי תוכנה ומחשבים. המשרד שוכן בחורפיש, והם משקיעים בפן החברתי וביצירת היכרות בין המשפחות לא פחות משהם משקיעים בתחום הטכנולוגי.

השניים הכירו לפני 12 שנים בבית הספר מגידו תעופה. סרן איאד בדר הגיע לשם לאחר סיום שירותו בצה"ל. הוא הוציא רישיון טיס אזרחי, רעיון שניקר בראשו עוד מילדותו, נעשה טייס מסחרי בין־לאומי ועבד כמדריך טיסה במגידו. כששמע שארקיע מגייסת טייסים הגיש מועמדות, ולפני חמש שנים בקירוב נהיה הטייס הלא יהודי הראשון (והיחיד עד היום) בחברת תעופה ישראלית.

את ההתקרבות לדת עשה זמן קצר לאחר מכן עם אשתו, סאלחה, וקיבל מארקיע אישור מיוחד להחליף את קסקט הטייסים בכובע מצחייה. בחברת הטייסים הוא השתלב בנקל לדבריו. הוא יוצא בעיקר לטיסות של יום אחד ליעדים כמו קפריסין, יוון ומדינות אירופה, ובסיומן מחליף את מדי הטייס בבגדים הדרוזיים המסורתיים וחוזר אל אשתו ואל שני ילדיו.

"שום דבר אינו מונע מאדם דתי להטיס מטוס", הוא מבהיר. "להפך, הדת מעודדת עבודה ולא אבטלה. גם בחברת התעופה עסוקים בכישוריי המקצועיים ולא במוצאי הדרוזי. טיס הוא המקצוע היקר ביותר בעולם – מי שעושה את המסלול עד סופו ומגיע, כמוני, לרישיון טיס בנתיבי תעופה בין־לאומיים, ייאלץ להיפרד מ־500–600 אלף שקלים. בסיום המסלול עשיתי קורס מדריכי טיסה והלכתי להגשים חלומות לצעירים אחרים ולהפוך גם אותם לטייסים".

רעייתו סאלחה אומרת שצניעותו היא סוד הצלחתו. בסלון ביתם, לצד תצלום גדול של שיח' אמין טאריף, מנהיג העדה  שהלך לעולמו לפני מספר שנים, ניצבת ארונית ובה דגמי מטוסים ועליהם הקדשות מחברים "לצעיר שתמיד חלם להמריא לשחקים".

רוב שבוע העבודה שלו מוקדש לארקיע גם היום, והוא עסוק ב"בייבי" שלו ובמשימה שבוערת בעצמותיו. "הדרוזים מרגישים חלק מהמדינה ולא רוצים לצפות מהצד בתחום ההייטק שהמדינה שלנו מצטיינת בו. לכן היה לי חשוב להביא את ההייטק הראשון למגזר. תהליך ההשתלבות בחברה לוקח שנים, והוא קשה יותר למי שעושה משהו תקדימי, אבל זה לא מרתיע אותי. אני יודע להתמודד עם קשיים". 

80 קורות חיים ב־24 שעות

פלג, סא"ל במיל', מומחה בפיתוח מערכות מונחות מודלים (MDSE), מספר שהקשר ביניהם עבד מצוין מרגע שהכירו זה את זה. "כשביקשו ממני להיות מדריך ראשי במגידו נסעתי לאיאד הביתה והוא סייע לי בהכנת חומרים ובהטמעת רעיונות. שיתוף הפעולה בינינו היה מעולה מבחינה מקצועית ואישית והצמיח את בית הספר. אחר כך דרכינו נפרדו, ולפני שנתיים הוא התקשר ואמר שהגיע הזמן לעשות מעשה ולהביא הייטק לחורפיש בעזרת הטכנולוגיה שפיתחתי. שוב נפגשנו בסלון ביתו והתחלנו לחשוב איך עושים את זה".

את בית התוכנה הקימו במרכז הכפר, במשרד ששכרו ממשפחתו של בדר. עובדים בו מהנדס תוכנה ומהנדסת מערכות מידע, שניהם מחורפיש. מהנדס אחר עובד במרכז הארץ, ושני פרילנסרים מצטרפים על פי הצורך. פלג הוא מנכ"ל החברה ומתמרן בין ניהול הפיתוח והשיווק. בדר מנהל הפיתוח העסקי ומגייס ההשקעות. רעייתו סאלחה, בעלת תואר ראשון בכלכלה ובניהול מהטכניון, התלהבה אף היא מרעיון המימוש העצמי בחצר הבית ועוזרת בתחומי הניהול. 

"מטאפור". מהנדסים יהודים ודרוזים עובדים יחד | צילום: נחום סגל

 "זה היה החזון מאז ומעולם", אומר בדר, "כי כמו בשאר היישובים של בני המיעוטים בארץ, גם בחורפיש רוצים להשתלב בהייטק ואין מקומות כאלה. כשהתחלנו לרוץ עם המוצר עוד לא ידענו שנעשה פריצת דרך, והיום הוא פטנט רשום בארצות הברית. כשהתחלנו לגייס עובדים קיבלנו 80 קורות חיים מתחומי הנדסת התוכנה ומדעי המחשב בפחות מ־24 שעות, וכולם היו רלוונטיים. זה רק מעיד על הצורך האדיר הקיים בשטח. המגזר הדרוזי מרגיש שותף לכל מה שקורה במדינה ולצערי, זה לא בא לידי ביטוי בפועל. אמנם אנחנו שותפים בצבא ובביטחון ומנסים להשתלב בכל תחום, אבל תעשיית ההייטק נמצאת מחיפה ודרומה. צעירים שלנו, בעלי יכולות ופוטנציאל, לומדים מדעי המחשב ובסופו של דבר לא עוסקים במקצוע כי אינם רוצים להעתיק את מגוריהם למרכז הארץ.

"כשאנחנו מביאים את ההייטק לכאן והדרוזים עובדים בתעשייה ולא רק צופים מהצד, אנחנו הופכים לחלק אינטגרלי מהחברה ומאומת הסטארט־אפ. ערן מגיע לעבוד כאן שלושה ימים בשבוע. יש ישיבות משותפות פנים מול פנים או בסקייפ, ויש ערבי גיבוש שמחזקים את ההיכרות. חשוב לנו שגם המשפחות יראו מה אנחנו מקדמים כאן ויבינו שזה לא פיקטיבי ולא תלוש מהמציאות.

"יש סוגי סטארט־אפ שונים, יש כאלה שעושים בדיקות או כותבים תוכנות לחברות ולאתרים אחרים, אבל אנחנו מייצרים מוצר אמיתי, פורץ דרך ובעל יכולת והצדקה כלכלית טובה. לדבר ולהפריח סיסמאות זה נחמד, אבל בלי מוצר ממשי לא היינו יכולים לעשות הייטק בכפר. אנחנו עומדים עם שתי רגליים על הקרקע ומבינים שלחברה שלנו יש פוטנציאל כלכלי מצוין ואופק טכנולוגי אדיר, כי התוכנה פורצת דרך. היא יצרה עניין רב, וגם הטכניון עושה מחקר גדול שמתבסס על המוצרים שלנו. חתמנו הסכמים עם שתי חברות שיווק גדולות, ביפן ובהודו, ואנחנו מחכים להבשיל מבחינת כוח האדם כדי להתחיל לשווק בחו"ל".

ואחרי שזה יקרה תעשו אקזיט?

"גם אם יהיה אקזיט החברה תמשיך לצמוח פה, לספק תעסוקה ולאפשר לאנשים לעבוד בפריפריה ולממש את עצמם. זה נותן לי סיפוק אדיר ויש לי כל האנרגיות בעולם להשקיע כל מה שצריך כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים".

הצעות עבודה מפתות

"הפן החברתי מתקשר גם לחזון שלי", אומר פלג. "מדינת ישראל היא אומת סטארטאפ, הטכנולוגיה הטובה בעולם צומחת פה. היום כבר יש לנו מוצר ולקוחות, אבל זאת רק ההתחלה. למהנדסת שלנו, אסאלה בדר, יהיה בקרוב ניסיון  והוא יביא לביקוש אדיר שלה בשוק העבודה בארץ ובעולם, רק לא בחורפיש. אם המיזם שלנו ייכשל, היא תצטרך לנסוע כל יום למרחק של 60 ק"מ מהבית. גם המהנדס שלנו, ביאן עאמר, כבר קיבל הצעות עבודה בשכר גבוה יותר אבל לא עזב אותנו, כי גם הוא מאמין שאת מה שאנחנו עושים צריך לעשות בחורפיש. העיקרון חשוב לו כפי שהוא חשוב לי, והחלק שלי בסיפור הוא להצליח להקים את בית התוכנה בחורפיש".

למה דווקא שם?

"בעבר גרתי בכפר ורדים ונאלצתי לנסוע בקביעות לתל אביב לעבודה. זה רחוק. אם אני והטכנולוגיה שפיתחתי נוכל לתרום משהו, אעשה זאת בשמחה ואקים חברה שתגרום לילדים בחורפיש להתחיל לחשוב על הייטק.

"בתקציב ראוי יכולתי לשכור עוד עשרה תוכניתנים בשבוע ולספק עבודה לכולם, אבל הבירוקרטיה וחוקי המדינה מקשים עלינו. הם עוד לא הבינו שלימוד במוסד להשכלה גבוהה אינו מספיק ומיזמים כמו שלנו הם הכיוון שהדרוזים צריכים לפנות אליו. יש יותר ויותר נשים דרוזיות משכילות, אבל בחברה הדתית הן אינן יכולות לצאת מהכפר לעבודה רחוקה. בית תוכנה בכפר יהיה הדרך האופטימלית שבה הן יוכלו לבטא את עצמן".