"קשה לי. הוא היה ילד טוב. קשה לי מאוד", אומרת בבכי קורע לב דמוזה יאוק, אמו של צביקה יאוק ז"ל, שנפל אל מותו לפני כשבועיים מגג המחסן של מפעל 'טמפו' במגדל העמק. יאוק בן ה־37 צנח מגובה של שמונה מטרים לאחר שעלה לגג לתקן משהו. בכך הוא מצטרף לשורה ארוכה של עובדים שמצאו את מותם בתאונות עבודה קטלניות.

על פי נתוני ארגון 'קו לעובד', שמנהל מעקב יומיומי אחר תאונות עבודה, מספר ההרוגים בתאונות עבודה בשנת 2019 הוא הגבוה ביותר בשני העשורים האחרונים ועומד על 86 בני אדם. זוהי עלייה של 23 אחוז לעומת שנת 2018. יאוק ז"ל נכנס לסטטיסטיקה העגומה.

צביקה יאוק ז"ל. דאג תמיד לחלשים ולנזקקים | צילום רפרודוקציה: שרון צור

אהב לעזור

צביקה יאוק, המכונה צ'אלה, נשוי, עלה לארץ מאתיופיה וגדל בשכונת עפולה עילית, אח רביעי במשפחה של עשרה ילדים. הוא חי כמה שנים במרכז בגלל עבודתו כשומר במפעל 'טמפו' בפתח תקווה ולאחר מכן עבד בנתניה, שם התקדם בתפקידו וניהל את המחסן והלוגיסטיקה במפעל במשך תשע שנים. בשלוש השנים האחרונות חזר לצפון, לאותו מפעל ולאותו תפקיד בדיוק במגדל העמק. מספרים עליו כי היה איש צנוע ומיוחד שתרם רבות לאחרים בלי שאף אחד, גם לא האנשים הכי קרובים אליו, יידע על כך. "הוא היה בנאדם נעים מאוד וכל הנושא של לעזור לאנשים היה טבוע בו", אומר עליו אחיו הגדול סיסאי.

כחלק מהרצון לתרום עשה יאוק את שירותו הצבאי כחובש קרבי במג"ב. "הצבא והמילואים היו הדבר האהוב עליו. זה היה קודש הקודשים בשבילו, הוא לא היה מוותר על זה. כמות החיילים שהגיעה לפה בשבעה בלתי נתפסת. אף אחד מאיתנו לא חשב שיש לו כמות חברים כזו", מספר אחיו וממשיך, "הוא היה אהוב שם מאוד והצטיין בכל מה שעשה במילואים. למרות שהיה כבר בן 37, שבצבא זה נחשב מבוגר, הוא הגיש בקשה לצאת לקצונה ואחרי מאבקים לבסוף אישרו לו. זה היה החלום שלו. נוסף על כך הוא היה אמור להתחיל ללמוד לתואר ראשון בסמסטר האביב הקרוב במכללת עמק יזרעאל כדי להמשיך להתקדם בעבודתו. המנכ"ל שלו אמר שצביקה נועד לגדולות", אומר סיסאי בעצב.

על מעשיו הטובים של צביקה יאוק גילתה המשפחה רק במהלך השבעה. "לא ידענו כלום, גם אשתו לא ידעה", אומר סיסאי. "הוא היה מאוד צנוע. כשהוא גר בפתח תקווה ידעתי שהוא מחלק אוכל לנזקקים וכשחזר לכאן חשבתי שזה נגמר, אבל למעשה הוא היה עושה הכל 'מתחת לרדאר'. למשל, המוצרים שפג תוקפם במפעל, במקום להשמיד אותם צביקה יצר קשרים עם כל מיני גופי עזרה וביקש שיבואו לקחת סחורה כתרומה. הוא אפילו דאג להם למשאיות כדי לקחת את הסחורה. הוא גם התנדב בארגון 'איחוד הצלה' במגדל העמק וביקנעם, והיה מספק לישיבות ספרי קודש ושמיכות לנזקקים".

התנדב לתקן

למרבה הצער, דווקא התכונה הזו של הנתינה, הביאה בסופו של דבר למותו של צביקה יאוק - שכן מתוקף תפקידו כמנהל הוא כלל לא היה אמור להיות באותו יום על הגג. "בתפקיד שלו לא היה סיכון, אבל זה מה שהיה מיוחד בו. בשבעה אחד האנשים שעבדו איתו בנתניה אמר לי 'אני לא מבין, הוא מנהל מחסן. זה אומר שהוא לא אמור לעבוד על המלגזה או להרים דברים'. אבל הוא עשה הכל כמו שאר העובדים; אם משהו היה מתקלקל, במקום להביא מישהו מבחוץ הוא היה מתקן יחד עם העובדים. הוא לא היה מאלה שישבו במשרד בזמן שכולם עובדים", מספר סיסאי וממשיך, "גם במקרה האחרון, כשהוא עלה לגג כדי לתקן תקלה שקרתה שם, זו לא היתה העבודה שלו. הוא לא היה מרשה לעובדים שלו להגיע למקומות שנחשבים מסוכנים. הוא היה עושה הכל. היתה לו רגישות גדולה לשמור על הבטיחות של העובדים שלו. הם הגיעו במהלך השבעה ארבע פעמים, זה לא מובן מאליו. מכל הארץ הגיעו לשבעה שלו".

מתסכל לחשוב שדווקא הנתינה הגדולה שלו הביאה למותו?

"אני מאמין שאנשים 'הולכים' ברגע שהגיע הזמן שלהם. השאלה היא למה דווקא באותו רגע זה קרה, כי צביקה היה ידוע בבטיחות שלו. אני לא מאמין במקריות. הכל כתוב מלמעלה".

אז אתה לא חושב שאם הוא לא היה מתנדב לעלות לגג, הוא עדיין היה פה איתכם?

"יש את המחשבות האלה ובוודאי שעולות שאלות, כמו למה הוא אמר לעובד שלו לא להתקרב כשהוא יודע שזה מסוכן? למה הוא התקרב בעצמו? אחרי ששמענו את כל סיפורי החסד עליו, עוד יותר עולה השאלה למה דווקא הוא. אבל אנחנו לא באמת יכולים לשלוט בכל".

אתה כועס קצת על אחיך, למה הוא עלה לגג?

"בשלבים של אבל יש כעס קצת, קצת אכזבה. עכשיו זו הבנה שיש רגעים שהם גדולים מאיתנו. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עושים איזושהי פעולה ואחרי כן תוהים למה. כאילו אתה מתנתק לרגע מעצמך. זה קרה גם לצביקה וזו המציאות. לצערי אי אפשר להחזיר את הגלגל. צביקה לא היה חסר אחריות, הוא תמיד היה בשליטה ושמר על עצמו".

התאונה התרחשה בשעות הבוקר של יום שלישי: "הוא יצא לעבודה בשעה שש בבוקר, פתח את הסניף וארגן מה שצריך", מספר אחיו. "כנראה שזה קרה בסביבות תשע וחצי-עשר. אנחנו לא יודעים את השעה המדויקת".

המפגש האחרון של יאוק עם בני משפחתו היה יום קודם לכן - ובאופן מצמרר, דווקא בבית הקברות, בהלוויה של דודו. "אח של אבא שלי נפטר יום לפני כן. צביקה חזר עם שתי האחיות ואני נשארתי עם ההורים עד שסיימנו שם הכל", אומר סיסאי. "זה בעצם היה היום האחרון איתו. זה עצוב. יום לפני המוות שלו דוד שלו נפטר והוא היה בהלוויה שלו".

"אף אחד לא בא" 

הראיון מתנהל בבית הוריו של יאוק ז"ל. משפחה גדולה ומלוכדת שנחת עליה אסון גדול. איש מהם אינו יודע עדיין מה באמת אירע באותה תאונה שגזלה מהם את אחיהם האהוב. "כשקרה המקרה אף אחד לא עדכן אותנו. לא ידענו כלום. לא התקשרו אלינו מהמפעל ולא נשלח אלינו שום גורם שידבר איתנו", אומר סיסאי. "הבשורה הגיעה דרך גורם שלישי: אח של אמא שגר באשדוד התקשר וסיפר לה שקרה משהו לצביקה, אחרי ששמע את זה ממישהו אחר".

ההורים דמוזה ופסחה. ראו אותו פעם אחרונה בהלוויה של הדוד | צילום: שרון צור

אמו של יאוק אומרת שכבר בלילה שלפני כן הרגישה שמשהו רע עומד לקרות, ולא הצליחה לישון כל הלילה. "אח שלי מאשדוד התקשר ושאלתי אותו מה שלומו, מה שלום אמא. הוא אמר 'אני לא מתקשר בשביל זה. קרה משהו לצביקה. טלפני אליו". דמוזה ניסתה להתקשר לבנה, אך איש לא ענה. "התקשרתי לאשתו ושאלתי אותה, מה קרה לצבי? היא אמרה שהיא לא יודעת כלום. פחדתי מאוד. הרגשתי שאני משתגעת. זה מאוד כאב לי. למה לא הודיעו ברגע שנפל? אני אמא שלו, למה לא סיפרו לי?" היא אומרת, נסערת.

מהרגע שהדוד צלצל לבשר את הבשורה החלו בני המשפחה לעשות טלפונים - למפעל 'טמפו', למשרדים, למשטרה ולצביקה עצמו, בלי לקבל אף מענה. "יש כעס גדול על איך שהתנהל האירוע", אומר סיסאי. "רבותיי, מישהו נפטר. תשלחו מישהו לבית המשפחה שיודיע. מנהל הסניף אמר שהיה לו מאוד קשה, הוא הראשון שטיפל בו. אחד מהאנשים במפעל אמר שהוא ראה את הטלפונים מאיתנו ופשוט לא יכול היה לענות. אני באופן אישי התקשרתי למשרד בלי סוף וקיבלתי רק תא קולי, התקשרתי להנהלת החשבונות והמזכירה אמרה שהיא תחזור אליי - עד היום היא לא חזרה.

"כשכבר הגיעה המשטרה שאלתי את השוטר מה קרה לאח שלי, כי עדיין לא ידענו בצורה מפורשת שאח שלנו נפטר. אמרתי לו 'תגידו לי איפה הוא? אני אלך אליו, אני רוצה להיות שם'. אמרו לי שמובילים אותו באמבולנס. התכוונתי לטוס לשם ואז השוטר אמר לי 'לא, לא, רגע, אל תלך'. אמרתי לו, מה אל תלך? ואז הוא אמר, מובילים אותו לאבו כביר", מספר סיסאי ומוסיף: "מה, הוא משחק איתי משחקים? תגיד לי במפורש. כל הסיבובים האלה שעברנו עד שידענו את האמת, חוסר הרגישות וחוסר הכנות האלו, זה לא מתקבל על הדעת. אם השוטר שנשלח לא מסוגל להגיד לנו את האמת בפנים, תשלחו איתו את האנשים המתאימים. אתה יודע שקרה אירוע, אתה לא מסוגל לטפל באירוע כזה? תביא איתך את מי שכן. גם את הגופה שלו לא נתנו לי לראות, רק למחרת, ביום ההלוויה, לפני ההספד. אני מבין שזה קורה להרבה משפחות, וזה מה שעצוב ומכעיס, שאין תשובות. מי היה אמור לנהל את האירוע הזה?"

האם דמוזה: "למה לא נתנו לי לראות אותו באותו רגע? באותו יום שהוא קיבל את המכה והוא עוד חם. לראות איפה קיבל את המכה. בראש, ברגל, ביד? אני רציתי לראות בעיניים שלי".

למעשה, אומרים בני המשפחה, "לא קיבלנו שום פרטים עד היום. הניהול של האירוע הזה עוד יותר מכעיס אחרי שאתה שומע איזה בנאדם גדול הוא היה ואיזה בור ענק הוא השאיר. זה ממש לא פשוט".

ספר לזכרו 

לשאלה מה צריכה המדינה לעשות כדי למנוע אסונות כאלה, משיב סיסאי: "קודם כל, יש נהלים וכללי בטיחות ששומרים על החיים שלנו. בצבא נוהלי הבטיחות נכתבו 'בדם', ולא סתם. גם אם זה נראה דבילי וזו אותה פעולה שעשית כבר מיליארד פעמים. זה כמו שאנחנו נכנסים לרכב וחוגרים את עצמנו, אותו הדבר. פעם אחת לא תבצע את ההוראות, זה יכול לעלות ביוקר. בצבא, לאחר כל תרגול ופעולה יש הפקת לקחים, וככה צריך לעשות בכל מקום. אנחנו מחכים לראות ולהבין את התחקיר של האירוע הזה".

סיסאי מספר כי מפעל 'טמפו' מעוניין לעשות משהו לזכרו של יאוק. גם המשפחה מתכוונת להנציח אותו: "מאוד בוער בי להוציא ספר לזכרו. נוסף על כך, אחי העלה רעיון: להקים עמותה על שמו שתקרא 'צ'אלה - כי כל אחד יכול'. הפירוש של צ'אלה באמהרית זה יכול, יכולת. זה השם שלו וזה מי שהוא היה. בגלל שהוא היה עושה צדקה בסתר, הרעיון הוא לעזור לילדים ונערים מכיתה א' עד י"ב. אחד הסיפורים היותר מרגשים ששמעתי עליו הגיע מארגון צאלה (למען הנוער בישראל). הם לוקחים נערים שהצבא לא מגייס ועושים איתם תהליך במשך חצי שנה, משקמים אותם ואחר כך מגייסים אותם. היה בחור כזה מהארגון שצביקה לקח על עצמו, שיקם אותו והוא התגייס לצבא. היום הבחור הזה הוא קצין וכשהוא שמע שצביקה נפטר הוא פשוט התפרק. היו לא מעט סיפורים כאלה, שפשוט השאירו אותנו המומים".

מחברת 'טמפו' נמסר בתגובה: "החברה כואבת על מותו הטרגי של צביקה, מנהל אהוב ומוערך, מחבקים את המשפחה ונמצאים בקשר עימה. עוד מבקשים להדגיש כי החברה היא שהזעיקה את מד"א ואת המשטרה שניהול האירוע הטראגי הופקד לידיה ועל פי הנחייתה החד משמעית, נציגיה הודיעו למשפחה".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "התאונה אירעה בשטח המפעל ונסיבותיה נחקרות במשטרה".

ממשטרת ישראל נמסר: "מותו של קרוב משפחה הוא אירוע טראגי וכואב. על מנת להקטין את הזעזוע של מקבלי ההודעה על מותו של אדם הקרוב להם, קיימות הנחיות שגובשו על ידי גורמים מקצועיים בנוגע לאופן מסירת ההודעה על ידי שוטרי משטרת ישראל המוסמכים לכך. ההודעה נמסרת בצורה רגישה, איטית ופנים אל פנים בחוג רחב ככל הניתן של בני המשפחה".