במרכז העיר נצרת עילית, באחד מרחובותיה הראשיים ומול תיכון שרת, נמצא המפעל הנטוש לסכיני גילוח 'פרמה שרפ', שהיה בעשורים הראשונים של העיר אחד ממקומות התעסוקה של עשרות מתושבי העיר. לפני יותר מ-20 שנה המקום ננטש והשטח והמבנה נמצאים היום בעלות קבוצת 'מבנה'.

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

שמונה שנים אחרי שהוקמה נצרת עילית, בסוף יוני 1964, נפתח המפעל. הוא הוקם במרכז העיר ליד תיכון שרת מהצד המזרחי שלו ומול הבריכה המחוממת בצד המערבי שלו. כשנפתח העסיק 25 עובדים, אך מהר מאוד התרחב ל-50 עובדים. ייצור סכיני הגילוח היה בעיקר לייצוא.

בספטמבר נחנך המפעל, שהתמחה בייצור סכיני גילוח מפלדה אל־חלד, המבוסס על ידע בריטי. לאירוע פתיחת המפעל, שהשתרע על 1,000 מ"ר, הגיעו המשקיעים האמריקניים והבריטים ומוזמנים נוספים. יו"ר מועצת המנהלים היה רוברט מנדל שהצהיר באירוע הפתיחה כי המפעל נבנה במטרה לייצר כמיליון סכיני גילוח בשבוע וכי כבר קיבל הזמנות-יצוא מארצות באירופה ובאפריקה. המנהל הכללי של המפעל היה יצחק ויימן.

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

המפעל העסיק עשרות משפחות תושבי נצרת עילית במהלך השנים, כשמדי פעם הוא ידע עליות וירידות מבחינת יציבות כלכלית. במרץ 1981 דווח בעיתון 'דבר' כי המפעל שהעסיק אז 120 עובדים פיטר 50 עובדים בגלל ביטול של הזמנות יצוא.

במהלך שנות ה-80 המפעל הורחב והוקם מבנה חדש בן שלוש קומות. המפעל כלל חדר אוכל לעובדים, אולמות יצור, משרדים, מחסנים וחניה קטנה לרכבים ולמשאיות. באמצע שנות ה-90 המפעל עזב את המבנה ההיסטורי בו החל את דרכו. בין היתר בגלל שהתחלפו בעלים. היום שוכן המפעל ליצור סכיני גילוח באזור התעשייה 'ציפורית'.

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

ביקור במפעל, יוני 2019: שטח המפעל פתוח. כל אחד יכול להיכנס אליו דרך השער שבו נכנסו בעבר העובדים. צמחייה התפשטה לכל עבר, היא שולטת ומסתירה את מרבית המבנה הראשון של המפעל.

גרם מדרגות קטן מוביל לפנים המבנה הנטוש. מימין משרדים, משמאל אולם גדול ורחב ששימש בעבר כאולם הייצור. ליד חדרי המשרדים נמצא החלל ששימש את הייצור בתחילת דרכו של המפעל. אין גג והוא חשוף לנזקי מזג האוויר. בסיור במקום אי אפשר שלא להבחין בשאריות של מערכת המזגן, צינורות פלסטיק, בתי מנורות שבורים ולכלוך רב.

האולם הגדול של המפעל, זה שנבנה בשנות ה-80, מלא היום ביונים ובצואה שלהם ובציורי גרפיטי שמעטרים את כל הקירות. אמני הגרפיטי שהסתובבו כאן גם ריססו משפטים כמו 'אין לי כסף' וכהנא צדק'. בקצה האולם הגדול, בצד המערבי שלו (לכיוון צומת הבריכה המחוממת שהיום נקראת 'המתחם') יש גרם מדרגות שמוביל למטבח ופיר מעלית פתוח. גם שם ישנם ציורי גרפיטי ולכלוך רב.

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

למרות שהמקום מלא בחדרים אין עדות לכך שחסרי בית מצאו בו מקום לינה או מסתור בימים של חורף או קיץ. בצד הדרומי של האולם הגדול ישנה רמפה ממנה ככל הנראה העמיסו את הסחורה על משאיות.

מקבוצת 'מבנה' נמסר בתגובה למצב המקום: "הנכס של קבוצת "מבנה" ממוקם במרכז העיר נצרת עילית, בסמוך למכללה, אך ייעודו תעשייה. לאור הצרכים של העיר, נבחנו לאחרונה מספר חלופות, להסבת השימושים, למטרות כגון: בית מלון, מגורי סטודנטים, בית אבות ועוד. צוין כי אנו להוטים לשפץ את הנכס ולהסב את ייעודו".

צילום: יוסי וקנין

צילום: יוסי וקנין

עוד נמסר מקבוצת 'מבנה' כי "כקבוצת הנדל"ן הגדולה ביותר בארץ, אנו עוסקים דרך קבע בשיפוץ ושדרוג המבנים שבבעלותנו, תוך התחשבות והקשבה לצרכים החדשים ביישוב ובאזור בו הם ממוקמים וככל שניתן, בשיתוף פעולה עם ראשי הרשויות השונים. הקבוצה, אף עוסקת בתכנון ובביצוע פרויקטים חדשים, לכל אורכה ורוחבה של הארץ והיא ערה לכל התפתחות בתחומים השונים: תעשייה על כל סוגיה, היי טק, מדעי החיים, מסחר, מגורים, משרדים, מרכזים לוגיסטיים ועוד".