"אלוהים שם אותי בצד שיכול לתת, בצד שבו אני והילדים שלי בריאים. תמיד אתה מעדיף להיות בצד הנותן ולא בצד ההפוך", אומר מיקי מלכה (54) מכפר תבור, שתרם כליה לצעירה בת 19 שהוא אינו מכיר, ובכך הציל את חייה.

אין הרבה אנשים בעולם כמו מלכה. אדם בריא שהנתינה והרצון לסייע טבועים בו חזק. במשך זמן רב הוא חיפש אדם שנזקק להשתלת כליה; הרצון להציל נפש אחת בישראל בער בו כל כך. הוא קיווה בכל מאודו שתהיה התאמה, אך למרות הרצון הטוב זה לא קרה כל כך מהר. אחרי שסוף סוף נמצאה ההתאמה וההליך הושלם, הוא חש תחושת הקלה. "זו תחושת סיפוק אדירה", הוא אומר היום בחיוך שבע רצון.

מיקי מלכה. הרצון להציל בער בו (צילום: שרון צור)   

שמר בסוד

מלכה, נשוי ואב לארבעה, הוא מורה דרך במקצועו. במהלך אחד הטיולים קיבל סוג של 'הארה' מאחת המטיילות שטלטלה אותו. "לפני כשנתיים, באחת הקבוצות שלקחתי לטיול, נתקלתי באישה מבוגרת שסיפרה שזו הפעם הראשונה אחרי תשע שנים שהיא יוצאת מהבית לטיול כי היא היתה חולה באי ספיקת כליות וזה קרה בזכות מישהו זר שתרם לה כליה. זה משהו שמאוד עניין אותי", הוא נזכר, "כשהגעתי הביתה באותו ערב הבת שלי הודיעה לי שהיא ובן זוגה החליטו להתחתן. הבשורה שלה הכתה בי. חשבתי מה יכול להיות סימן יותר גדול מזה? יש לך בת בריאה וטובה שעכשיו גם מתחתנת ומה אני יכול לתת בתמורה? עדיף שאני אלך לעשות מצווה כמו שעשו לאותה אישה שפגשתי".

לאחר שהחליט שברצונו לתרום כליה, החל מלכה לחקור את התהליך. "הלכתי לעשות בדיקות ראשוניות בנושא ולא סיפרתי עדיין לאף אחד שום דבר. לאט לאט התחלתי להישאב לזה והתברר לי שאצלנו בציבור החילוני אנחנו לא כל כך מכירים את המושג הזה של תרומת איבר, לעומת הציבור החרדי שאצלו זה תהליך שקורה כל הזמן".

עם הזמן פגש עוד ועוד אנשים הזקוקים לתרומה וגם כאלה שתורמים. "אתה כבר נכנס לתוך זה ולא יכול לקחת צעד אחורה", מסביר מלכה, "זה מרגש אותך יותר ויותר ולא עולות החששות לוותר על זה. צריך להבין שאנשים לא תורמים כליה סתם ככה. הדתיים אומרים 'אלוהים נתן לבנאדם שתי כליות; אחת לחיות איתה ואחת כדי שיוכל לתרום אותה למי שאין לו'. בנאדם לא זקוק לשתי כליות, אחת מספיקה כדי לחיות חיים רגילים".

לאחר שנחשף לכל המשמעות של חולה כליות, החל מלכה להבין את החשיבות של תרומת כליה. "אנשים שמחוברים למכשירי דיאליזה אין להם חיים; אסור להם לשתות מים אפילו. כשנחשפתי לכל זה הבנתי שאני לא מציל רק את הבנאדם שתרמתי לו, אלא משפחה שלמה שנאלצת לנטוש את כל החיים היומיומיים שלהם ולהתעסק עם יקירם".

חדור מטרה

לפני כשנה התבשר מלכה כי נמצא מישהו שעונה על הקריטריונים לתרומה והתבקש לבוא ולעשות בדיקות התאמה אחרונות. אולם, כשהגיע זה כבר היה מאוחר ואותו בחור נפטר. "זה נורא צרב לי בלב שלא הצלחתי לעזור לו. הוא היה אבא לחמישה ילדים", הוא מספר.

מלכה לא ויתר והמשיך לחכות עד שיגיע מישהו אחר שזקוק לתרומה. "בחודש יוני בישרו לי שנמצאה בחורה בת 19 שמתאימה. עשינו את הבדיקות והיתה התאמה מלאה. זו היתה תחושה מדהימה כי יש לי שני ילדים בני בערך באותו הגיל. בשלב הזה כבר סיפרתי לאשתי, היו קצת חששות והיסוסים מצדה, אבל היא יודעת שאני עקשן".

מלכה. שומר על קשר טלפוני עם הצעירה (צילום: שרון צור)   

אולם, כמו בפעם הקודמת גם פה לא הכל הלך חלק וההשתלה עמדה בסימן שאלה. "טסתי לצרפת וכשהייתי באוויר קיבלתי הודעה ממתאמת ההשתלות: 'תתקשר דחוף, המצב סופני'. אמרתי לה 'תקשיבי, אני נמצא עכשיו בין שווייץ לאיטליה בגובה 4,500 מטר. אני לא מסוגל בפעם השנייה לאבד את זה. אני עוזב הכל וחוזר בטיסה הראשונה לארץ".

ברגע שהוא היה יכול הוא אכן חזר ופגש לראשונה את הצעירה שהוא אמור להציל. "ראיתי אותה ערב לפני הניתוח ונתתי לה חיבוק, היא ואמא שלה בכו נורא. האם שקשקה מפחד שמא אתחרט בסוף".

לאחר הניתוח שעבר בהצלחה משפחתה של הילדה רצתה לתת לו מתנה ואף יצרה איתו קשר בלי סוף, אבל מלכה העדיף לוותר על המחוות. "רציתי להשאיר את הסיפור הזה ביני לבין עצמי", הוא מסביר בצנעה, "יומיים אחרי הניתוח כבר ברחתי הביתה. המשפחה של הילדה רצתה לעשות מסיבה ולהביא לי מתנות, אבל באמת שלא עשיתי שום דבר. אמרתי לה 'הכל בסדר, כל אחד יחזור לחיים שלו. תתחילו לשקם את עצמכם ואת הילדה, זה הכי חשוב'. מדי פעם אנחנו בקשר טלפוני".

איך הרגשת אחרי התרומה?

"ברגע שהתברר שההשתלה נקלטה טוב, היתה תחושת הקלה כל כך גדולה. הילדה התחילה לחיות, התחילה לעבוד וכיף מאוד לשמוע את זה. זו הרגשה עילאית. יש הרבה דברים שאתה עושה בחיים שגורמים לך סיפוק, אבל זה מסוג הדברים שבתוך הלב שלך אתה אומר עשית משהו טוב לא רק לעצמך, אלא לעוד מישהי".

תפקיד השגריר

אחד הנתונים שנתקל בו מלכה בכל התהליך הזה הוא שרק כחמישה אחוזים מתורמי הכליה הם חילונים. "עמותת 'מתנת חיים', דרכה תרמתי את הכליה, עורכת פעם בשנה הכרת תודה לכל התורמים כאשר לוקחים אותם לבית מלון בשישי-שבת. מי שמקיים את המנהג זה רב העמותה שבעצמו קיבל תרומת כליה והחליט להקדיש את חייו למען אנשים הזקוקים לכך. משנה לשנה המספרים של התורמים גדל, כאשר השנה היו 140 תורמים", אומר מלכה. 

מלכה, שהיה בין המוזמנים, הבין שהוא סוג של 'עוף מוזר' בנוף. "כולם היו חרדים ודתיים והרגשתי נטע זר. הרב שם לב שאני קצת בודד וקרא לי. הוא אמר 'אתה צריך לשמש כשגריר בקרב הציבור החילוני, שגם הם יבואו ויתרמו כליה'. הבטחתי לו שכך יהיה". לפי מלכה, הנתונים אומרים שמתוך 645 תורמי כליה (נכון לשבוע שעבר), 621 מהם חרדים או דתיים.

מה המסר שאתה רוצה להעביר בכל התהליך הזה?

"המטרה העיקרית היא להגדיל את המודעות לכל הדבר הזה. אני לא בא להעביר ביקורת על הצד החילוני; גם הציבור החילוני תורם אם זה בתרומות דם, תרומות שיער או בצבא. אנחנו חברה מאוד תומכת שנותנת מעצמנו, אבל בתחום של תרומות כליה אנחנו לא שם. ברגע שנגדיל את רשימת התורמים אנחנו נהיה המדינה השנייה שבה אין תור לתרומת כליה וזה החלום הגדול.

"זה לא פשוט להוציא איבר מהגוף שלך, אבל מה שקורה אחרי זו תחושת סיפוק אדירה שגם החילונים צריכים להרגיש. אנשים באים וטופחים לי על השכם אבל לא בשביל זה תרמתי ולא את זה חיפשתי. הדבר היחיד שאני רוצה זה עוד 1,000 כמוני שיבואו ויתרמו. חזרתי לשגרה, אני רץ ועובד כמו כולם. אין צורך לחשוש".

כבר חשבת על האיבר הבא שתרצה לתרום או שבזה סיימת?

"רציתי לתרום אונה של כבד, אבל אמרו לי 'שב בשקט, עשית את שלך כבר, תן לאחרים'".