אושר ציפורה בת ה־15 מעפולה, תלמידת כיתה ט' בבית ספר 'אורט-אורן', החליטה יחד עם כמה חברות לפצוח ביוזמה חדשה - לעשות מעשה טוב עבור אחרים לפחות פעם בשבוע. לצורך העניין היא ועוד ארבע בנות (מעיין גאליס, מיתר בן דוד, אלה קיסנו ורוני ביטון) מתארגנות לקראת סוף השבוע ותורמות אוכל ביום שישי לנזקקים. לפני כשבועיים הכינו הבנות אריזות ובתוכן חלה קטנה, סלט ושני נרות ובשבוע שעבר הכינו אורז, שניצל וסלט. "השגנו תרומות ממורים וילדים בבית הספר. בית הספר עזר לנו לקדם את היוזמה ונתן לנו את המקלט של מגמת 'בית נירים' הנמצא בבית הספר, שם אנחנו מבשלות ומחלקות אוכל לשבת יחד עם ההורים שלנו שעוזרים במה שצריך", היא מספרת.

אושר ציפורה. אושר עילאי | צילום: שרון צור

הכל החל כאשר ציפורה השתתפה בפרויקט 'ניצוצות - לעוף רחוק' מטעם בית הספר, במסגרתו היא ושאר התלמידים המשתתפים בפרויקט תרמו אוכל (כריכים) לנזקקים ונתקלה במקרה אחד שריסק לה את הלב. "כשהסתובבתי עם חברה וחילקנו את הכריכים ניגשנו לאחד האנשים והבאנו לו כריך. כשהוא אמר לנו 'איזה כיף, יהיה לי מה לאכול היום' נשבר לי הלב והבאנו לו עוד שישה כריכים נוספים. בעקבות המקרה הזה עלה לי הרעיון ובתוך יומיים הקמנו את הפרויקט שלנו", מסבירה ציפורה.

ב'ניצוצות' פגשה את האחראית לכל הפרויקט הזה, ימית סטארוסלסקי גואז שתומכת בבנות ועוזרת להן לקדם את היוזמה שלהן. "ימית מלווה אותנו ותומכת בנו. היא קמה מדי יום לנהל ארבע מרפאות, היא אמא לארבעה ילדים ומנהלת חיים מלאים בנתינה ועזרה לזולת. בתוכנית 'ניצוצות' ימית באה להעלות את רף המודעות של הנתינה לזולת. היא אישה מדהימה שאפילו תרמה כליה. היא עודדה אותנו לתרום ועוזרת לנו בכל תהליך בפרויקט", היא מציינת לשבח.

ציפורה שההתנדבות והעזרה לקהילה הן חלק משמעותי בחייה, מודה שבכל הקשור לתרומת אוכל לא נחשפה לפני ההשתתפות בפרויקט הבית ספרי. "התנדבתי ב'בית עמית' (מרכז תמיכה לאנשים עם צרכים מיוחדים המופעל על ידי עמותת 'אקים' בשיתוף עם עיריית עפולה ומשרד הרווחה) ואני חברה בצופים ועוזרת בכל מה שצריך, אבל הנושא הזה לא בער בי כי לא נחשפתי אליו לפני כן. ברגע ששמעתי את המשפט מהאיש ההוא זה הציף לי את כל הרגשות והרמתי את הפרויקט".

התלמידה מוספיה כי היוזמה צברה תאוצה וההיענות לתרומות גדולה. "הולך ממש טוב בינתיים ויש תמיכה מלאה מסביב. התלמידים העבירו לנו מצרכים בכמויות והמורות העבירו לנו כסף כדי שנוכל לקנות דברים. גם לימית יש הרבה קשרים ותרומות שהיא משיגה מאנשים וזה עוזר מאוד".

מהיכן הגיע הרצון העז לתרום לאחרים?

"מגיל קטן התנדבות זה דבר שבוער בי. בבית מגדלים ומחנכים אותי לתת. אם יש לך פשוט תיתן כי יש אנשים שאין להם בכלל. אם לחברה למשל אין סנדוויץ' בכיתה אז לתת לה. אלה דברים קטנים אבל מחממים את הלב גם עבורי וגם עבור הנתרם. ברגע שהגעתי למרכזית בפעם הראשונה לתרום כריכים התחלתי לחבק אנשים שאני אפילו לא מכירה. את נותנת להם אהבה והם מחזירים לך כפול. ב'בית עמית' הייתי עושה עם הילדים פעילויות והייתי מרגישה אושר עילאי. אני נותנת אהבה והכל חוזר אליי".