צילםו: אביהו שפירא בעידן ההייטק, מיקומה של חברה בפריפריה יכול לחרוץ את גורלה, אלא שבחברת אנא-גל בקרית שמונה השכילו לנצל את המיקום הפרברי של החברה לטובתם ולהזניק את החברה קדימה. כל זאת בזכות מנהלת החברה בשנתיים האחרונות, הפטריוטית המקומית שרון אלפסי.

אלפסי, ילידת המקום, עקרה לתל אביב ובהמשך חזרה להשתקע בגליל העליון. אז קיבלה לידה לנהל את חברת הייטק הקטנה. אלא שמחברה קטנה הפכה חברת ההייטק למובילה בתחומה.

חברת אנא-גל הייתה במשך שנים חברה די שמרנית שנתנה שירותי מחשוב לחברות ומפעלים שהיו קשורים לחברה לפיתוח הגליל. אבל בהדרגה מפעלים קיבוציים שעבדו מולה נכנסו לשיתופי פעולה עם חברות ומשקיעים חיצוניים, ואנא-גל כבר לא ענתה על צרכיהם. המציאות הזו השתנתה לפני שנתיים. אז מונתה מנהלת החברה שרון אלפסי.

שרון אלפסי (35) גדלה בקיבוץ נאות מרדכי, והחזרה שלה לפני כשלוש שנים לאזור היא בבחינת סגירת מעגל עבורה. אף על פי שלה ולבעלה היו אפשרויות תעסוקה קורצות יותר במרכז הארץ, הם החליטו לשוב לצפון כי רצו לגדל את ילדיהם באווירה רוגעת יותר.

אלפסי, כיום אם לשני ילדים, האחד בן שלוש והשני בן שש, היא בוגרת תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה ותואר שני במדיניות ציבורית. היא רצתה לנהל מערכות חינוך, אבל כשהגיעה לאזור והתפנתה מישרה באנא-גל, היא נכנסה לעבודה וכעבור שנה מונתה למנהלת.

"כשחשבנו על האסטרטגיה העתידית של אנא-גל", היא מסבירה, "הבנו שהיתרון היחסי שלנו הוא הקרבה ללקוחות. כשארגון זקוק לשירותי מחשוב, הוא צריך שנותן השירות יכיר אותו, יהיה זמין בכל עת, ויוכל לתת פתרונות שמתאימים לו ספציפית. את זה קשה לעשות כאשר המפעל נמצא בגליל, וחברת המיחשוב שלו במרכז הארץ. למרות שכיום חלק גדול מהתחזוקה של המחשבים ניתן להפעלה מרחוק, עדיין אין תחליף לאיש שירות שמגיע ופותר בעיות בשטח".

לנישה הזו נכנסה חברת אנא-גל, וכדי לעשות זאת היא הייתה צריכה לעבור בעצמה מהפך כדי לזהות את הפוטנציאל ולשנות את הדיסקט.

בתפקיד המתווך
היתרון של אנא-גל היה כאמור בקרבה שלה ללקוחות בגליל העליון, אבל החיסרון שלה היה שלא היו לה בהיצע מוצרים ספציפיים שפיתוחם דורש התמחות. התוכנות שאיתו עבדה אנא-גל במשך שנים הפכו למיושנות, ואנא-גל לא הצליחה להתחרות בפיתוח תוכנות מול חברות גדולות ממרכז הארץ. לכן, במקום להתחרות, אנא-גל יצרה שיתופי פעולה והפכה למעשה להיות המתווך בין חברת התוכנה ממרכז הארץ ללקוחות מהגליל העליון.

"כשמפעל מסוים באזור פונה אלינו", מסבירה אלפסי, "אנחנו קודם כול מאפיינים את הצרכים שלו. לפי זה אנחנו יודעים מהו הפתרון המחשובי האופטימלי מבחינתו, ואיזו תוכנה נדרשת לכך, ואז אנו פונים אל חברת תוכנה כזו או אחרת שעמה אנו בקשרי עבודה ומבצעים למעשה את השידוך בין המפעל לבין חברת התוכנה.

"חברת התוכנה מקבלת את חלקה עבור מכירת התוכנה או זכויות השימוש בה, ואנחנו מקבלים את חלקנו עבור השירות שניתן לאותו מפעל שישתמש בתוכנה. מבחינת חברת התוכנה אנחנו עשינו לה את עבודת השיווק והבאנו לה לקוח מהגליל, שבמצב רגיל היא לא הייתה מגיעה אליו. בנוסף לכך, אנחנו חוסכים לה את כאב הראש של מתן שירות ללקוח שנמצא רחוק כל כך.

"אני תמיד אומרת שהמרחק מקרית שמונה לתל-אביב קצר הרבה יותר מהמרחק שבין תל אביב לקרית שמונה. לנו כתושבי הפריפריה הצפונית ברור שלצורך עבודה אנו קמים מוקדם בבוקר ומגיעים לתל אביב, אבל מבחינת התל-אביבי להגיע אלינו זה כמו לנסוע אל מעבר להרי החושך".

יותר מהצלחה עסקית
בשנתיים האחרונות גדל מספר העובדים באנא-גל מעשרה ל-25. לא משהו שמשנה את מפת התעסוקה בצפון, אבל זה נותן
תקווה שחברות הייטק נוספות יגלו את היתרונות שבמיקום הצפוני כפי שעשו באנא-גל. כיום יש לאנא-גל 200 לקוחות גדולים וקטנים. הגידול במכירות עלה השנה ב-25 אחוז וקיים צפי לגידול נוסף.

"מבחינתי ההצלחה של אנא-גל היא הרבה יותר מאשר הצלחה עסקית", מצהירה אלפסי, "אם אצליח לגרום לאנשים ממרכז הארץ לבוא לגור פה בגלל התעסוקה שאנא-גל יוצרת, או שאמנע עזיבה של אחרים מאותה סיבה, אראה בכך הישג חשוב הרבה יותר ממאזן הרווחים של החברה".