צילום: אלבום פרטי יריית פתיחה: בימים אלה יוצאים לאור ספרה הראשון של הסופרת עליזה ששון (54) מטבריה, 'כתליון על צוואר אמו' והדיסק הראשון של הזמר ציון ששון (55), 'כיף ישראלי', שניהם בהוצאה עצמית. ערב ההשקה המשותפת יתקיים בצאת שבת בהיכל התרבות 'יד שטרית' בנוכחות ראש עיריית טבריה זוהר עובד והח"כים ציון פיניאן ואבי דיכטר.

איך התחלתי: "לפני 10 שנים איבדנו את בן הזקונים שלנו, צחי ז"ל, שנפטר מסרטן כשהיה בן 13.רוח הלחימה האמיצה והבלתי נלאית שלו, ילד קטן שיצא למלחמה גדולה, ניצח את הקרבות ונכנע לבסוף במערכה הסופית לא לפני שביקש לחגוג בר מצווה בחגיגה גדולה שהפכה למעשה למסיבת פרידה מהחיים. תקופת ההתמודדות הייתה רצופת טרגדיות. איבדתי שלושה מאחיי היקרים בזה אחר זה, וציון איבד את אביו ואחותו הצעירה. המשא היה כבד מאוד, היה בי רצון עז לבטא תחושות ורגשות אישיים ביותר שהיו חבויים בתוכי, וזה מה שגרם לי לעיסוק בחוויה נדירה הזו של כתיבת ספר".

גילוי עצמי: "השכול והכאב היו סמויים מן העין. לכאורה נראינו אנשים בריאים ושמחים שחזרו לשגרת חייהם, אולם היה משא רגשי של כאב וגעגוע עמוק ששיבש את החיים. כתבתי כל הזמן, זה התחיל מכתיבה תיעודית, לאחר מכן קטעי שירה וחריזה. עד שבאחת הפעמים הבן שלי הציץ למה שכתבתי והאיר את עיניי שאני כותבת יפה, אבל איפה אני בתמונה ולמה שלא אספר על הרגשות שלי. מאותו רגע לא היה מעצור לרגשותיי וביטאתי אותם לראשונה דרך הכתיבה".


ספרה של עליזה ששון. מספר את הסיפור של צחי ז"ל

חוויה אישית: "הספר מספר את סיפור חייו של צחי מנקודת מבטי. יש בו גם סיפורים עם מוסר השכל שינקתי מבית אבי. ככל שהעליתי זיכרונות הרגשתי שאני חוזרת לשם, חוויתי את כל הסיפור מחדש ועל אף הקושי היה לי טוב לחזור. צחקתי ובכיתי, הרגשתי את צחי וראיתי אותו מול עיניי. זו הייתה חוויה של הסרת שכבות שהפריעו לי להמשך החיים".

ציון דרך: "ציון בעלי עבד כזמר במשך שנים רבות, אך בשנים האחרונות מכורח הנסיבות הפסיק ובאופן טבעי כאשר אמן אינו עוסק באמנותו הוא מאבד מאופן התבטאותו. היה לו חסך גדול, מה שהוסיף לקושי הקיים. הוא מנהל סוכנות 'כלי זמר' בטבריה, אך למרות שתחום עיסוקו הוא מוסיקה אין זה דומה לעמידה על במה. בשנים האחרונות, בכוחות משותפים, הוא אסף את עצמו והחל בהקלטות לדיסק חדש שכולל מחרוזות של שירי ארץ ישראל ועוד קצת נוסטלגיה".

מסר לחיים: "על אף הסיפור הקשה, אני רוצה להעביר מסר לעולם - יש חיים אחרי, כשם שלכל שפל יש גאות, כך אין דמעה ללא צחוק. שנים הייתי עסוקה בקושי ובהתמודדות ומרוב העומס הרגשי לא חשבתי היכן מקומי בחיים והמימוש העצמי שלי. ברגעי משבר יש שתי אפשרויות: לרדת יגון שאולה או לקום מהמקום הנמוך ולהתחיל לצמוח ולפרוח מתוך הכאב. אפשר לטבוע ואפשר לנסות לשחות על אף הקושי ולהגיע לחוף מבטחים. הערב שאנחנו עושים אינו ערב הנצחה. זה ערב שמח עם מטרה אחת - על אף הטרגדיות קמנו מהשכול ואנחנו רוצים לפתוח דרך חדשה ומאתגרת".

הכתיבה עבורי היא: "עצם הסרת השכבות היה בשבילי הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב. בכיתי המון והכתיבה יצאה מהקרביים.
הכתיבה הייתה סרט חי של לחזור לשם ופחדתי מזה".

החלום הגדול: "לראות את הספר מגיע ללבות האנשים כי הוא יכול לשמש עוגן למשפחות אחרות שחוו חוויה דומה. אני מקווה שלאחר קריאת הספר כל אחד יעשה חשבון נפש וישפר את תפיסת העולם ואת אופן ההסתכלות על החיים. בכל אחד מאיתנו גלום כישרון חבוי ורק צריך לעורר אותו, ומפה השמים הם הגבול".