צילום: shutterstock בית משפט לענייני משפחה בנצרת דחה את תביעתה של אישה, שטענה כי אחיה קיבל מהוריהם המנוחים דירה במרמה, וחייב אותה לשלם הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל. התובעת נסתה להוכיח כי הוריה לא היו כשירים פיזית ומנטלית לחתום על העברת הדירה לאחיה, אך השופט אסף זגורי קבע בפסק הדין כי טענתה לא הוכחה.

מאבק ירושה: האם תבעה את בנה והוא ניצח

על פי פסק הדין, ההורים ערכו צוואה לפני מותם ובה קבעו כי לאחר פטירתם, יחולק כל רכושם בין ילדיהם שווה בשווה. זמן קצר אחר כך הוסיפו לצוואה נספח, שבו העניקו לבנם את דירתם עוד בחייהם וללא תמורה.

הבת טענה בתביעה שהדבר נודע לה רק שלוש שנים לאחר ההסכם, כשהוריה הפכו לחולניים ותלותיים ונזקקו לעזרה שוטפת בכל ענייניהם, כולל טיפול בחשבונות הבנק. מאחר שהייתה במצב כלכלי קשה, טענה בתביעה, נרתם אחיה לעזור להם ובין השאר נרשם כשותף בחשבון הבנק שלהם.

עוד הוסיפה התובעת בטענותיה, שאחיה ניצל את העובדה שהוריה היו תלויים בו תלות מוחלטת והחתים אותם על מסמך שמקנה לו את הדירה, מבלי שהבינו את תוכנו. לטענתה בתביעה, הצוואה מלמדת כי כוונת הוריה הייתה להוריש את הדירה לשניהם, שווה בשווה.



האח טען מנגד שהוריו המנוחים היו צלולים במוחם ובעלי יכולת החלטה בכל נושא בחייהם. הוא הוסיף כי אחותו קיבלה מההורים מתנות בשווי מיליוני שקלים בעודם בחיים ולכן, מטעמי הוגנות וצדק בחלוקת רכושם בין ילדיהם, בחרו להעניק לו את הדירה.

הוא הכחיש את הטענות בדבר השפעה בלתי-הוגנת עליהם וטען כי אחותו כלל לא הציעה לסייע בטיפול בהורים, נטל שרבץ על שכמו בלבד. הוא הכחיש שהוריו המנוחים היו תלויים בו ושב וטען כי ההעברה נעשתה מתוך רצון כן שלהם.

השופט קבע כי האחות לא עמדה בנטל ההוכחה ולא ביססה את הטענה לתרמית של הנתבע.

"עדות התובעת היתה בעייתית, פתלתלה, מהוססת ולא היה בה דבר היכול לבסס טענות תרמית מצד אחיה, למעט 'תחושת בטן', שאף היא בוטאה בלשון רפה ביותר", קבע. "כמו כן, לא הונחה ראיה משמעותית המעידה על אי-כשירותם המנטלית או הקוגניטיבית של ההורים".