צילום: שרון צור "כשהבן שלי יאכל את האוכל שהכנתי, זה יעשה אותי הכי מאושרת", אומרת ענת בן הרוש, אחת המשתתפות בפרויקט מפעל ההזנה המיוחד שהושק לאחרונה במגדל העמק.

מצוקה: תלמידים רעבים מבקשים מזון מהמורים

המפעל הוקם בשיתוף עמותת 'להיטיב', שהוקמה במטרה לקדם יחידים ומשפחות מכל המגזרים ופועלת בכל רחבי הארץ, בשיתוף 'חל"צ' (חברה לתועלת הציבור) ובסיוע משרד החינוך ועיריית מגדל העמק.

מפעל ההזנה שהחל לפעול לראשונה בעיר השנה מעסיק בעיקר אימהות המתמודדות עם קשיי היום-יום, שמבשלות 5,000 ארוחות חמות מדי יום למוסדות החינוך באזור. הכנסות המפעל יושקעו בהכשרה מקצועית, בקידומן הבריאותי־חברתי של האימהות ובפרויקטים קהילתיים אחרים. ככל שפעילות המפעל תתרחב, כך יוכלו יותר אימהות לקבל סיוע.

בתחילת שנת הלימודים החלו לעבוד במפעל ההזנה במגדל העמק תשע נשים - אימהות תושבות העיר - ושני גברים. מאוחר יותר יצטרפו למפעל כ־20 עובדים נוספים.

נפגשנו עם חלק מצוות המבשלות, שמפעל ההזנה מסמן בחייהן תקופה חדשה ואופטימית, לאחר קשיים לא מעטים בדרך. האווירה החמה השוררת ביניהן ניכרת לעין, כמו גם האחווה, שיתוף הפעולה וההרמוניה. "זו נקודת האור שלי, היום אני יודעת שהשמים הם הגבול", אומרת אחת מהן.

"מלחמת הישרדות"
בן הרוש (44), תושבת העיר, נשואה ואם לשניים, רואה סוף־סוף את האור אחרי תקופה ארוכה ולא פשוטה שעברה עליה. "התרסקנו כלכלית, ומאז שהילדים נולדו היה קשה לחזור לשוק העבודה", היא מספרת בכאב.

"לא יכולתי להרשות לעצמי משרות של שעות ארוכות, ובמשרות חלקיות השכר היה נמוך כל כך שלא היה שווה לעזוב את הילדים. בכל פעם הייתי מתחילה עבודה ובכל פעם היו פיטורים. היה קשה להתאושש מהמצב הכלכלי הקשה, שהשפיע על הכול. היינו שלוש שנים תחת צו פינוי מהבית, וזה היה נורא".

מפעל ההזנה שהושק השבוע הוא למעשה חלק מפרויקט גדול הרבה יותר של עמותת 'להיטיב' הנקרא 'מתלוּת לאחריות', שרץ במגדל העמק זה כשנה. במסגרת הפרויקט עוברות המשתתפות סדנאות הדרכה ומקבלות כלים להתמודדות גם באמצעות פסיכולוגים.

בן הרוש נכנסה לפרויקט אחרי שהמליצו עליה באחת ממסגרות החינוך של ילדיה, ובשל הביקוש הגדול היה עליה להיאבק כדי להשתתף בו. "נלחמתי על כך במשך חצי שנה", היא מציינת.

עם תחילת פרויקט מפעל ההזנה לקראת פתיחת שנת הלימודים, היה ברור לה שתהיה חלק בלתי־נפרד ממנו.



"הבנתי שזה המפתח שלי לצאת מחושך לאור", היא מסבירה. "הפרויקט יכול לתת לי עבודה טובה, משכורת מכובדת וגם תנאים, שאוכל להיות עם ילדיי, וכמובן סיפוק רב. בהתחלה הפחידו אותי שיהיה קשה, אבל ידעתי שאמצא את עצמי פה. העבודה בצוות פשוט עושה לי טוב", היא מסכמת בחיוך.

גילה ויינגרטן (39), גרושה ואם לשלושה, היא במקצועה סייעת טיפולית בעזרת בעלי חיים. היא שמעה על הפרויקט מחברה טובה והגיעה אליו אחרי קשיים לא מעטים. "כאם חד־הורית לא מצאתי עבודה שתתאים לצרכיי ולצרכי הילדים", היא מספרת.

"חיפשתי דרך לעלות מהמקום הנמוך שאני נמצאת בו ולצאת לעצמאות. כבר התחלתי לטבוע בניסיונות והייתי ממש במלחמת הישרדות. כל מה שרציתי היה רק לעבור כל יום בשלום. כשהגעתי לפרויקט, גיליתי שאפשר לחיות בכבוד ונכנסתי בהדרגה לעניינים.

"ב'יום המעשים הטובים' סייעו לי לשפץ את הבית ונתנו לי כלים להתמודדות עם חיי היומיום. כעת אני לוקחת חלק במפעל ההזנה הזה ואני אימא גאה", היא מציינת בסיפוק. "הילדים גאים בי ולכולנו יש פתאום תחושת שייכות לחברה. יש בשביל מה לקום בבוקר. אנחנו מגובשים ומרגישים כמו משפחה".

פראנוס הגאזה (54), עולה מאתיופיה, גרושה ואם לשלושה ילדים, מלאת שמחת חיים ונרגשת מהפרויקט. חברותיה מכינות ארוחת בוקר והיא מכינה לכולם קפה אתיופי ריחני. "שמחתי מאוד לפגוש את הבנות כאן", היא אומרת, "זה נותן לי כוח, כי אני עושה משהו שאני אוהבת. מרגש אותי לדעת שהתלמידים יאכלו את האוכל שלנו".

ורד זגורי (35), גרושה, היא בחורה נמרצת שלא יושבת לרגע. היא כבר מכירה את התחום ושמחה לחזור לעבוד בו. "כל החיים עבדתי בבישול ובקייטרינג, והיה לי ברור שאהיה חלק מהמפעל הזה", היא מספרת.

"בהתחלה חששתי מה יהיה בבקרים בגלל היציאה המוקדמת, אבל עד עכשיו הכול בסדר. הילד שלי מאושר מזה שהוא יודע שיקבל את האוכל שאימא מבשלת. החלום שלי הוא לפתוח קייטרינג משלי", היא אומרת ועיניה בורקות.

עבודת צוות
איציק זיוון, איש עסקים מקיסריה שעומד מאחורי החברה לתועלת הציבור, מספר כי המיון למפעל ההזנה היה קפדני. "מדובר בעסק חברתי עם מודל עסקי וחברתי, והיה חשוב לנו בעיקר למצוא בנות שמצטיינות בעבודת צוות", הוא מסביר.

מפעל הדגל הראשון של החברה, מפעל הזנה, פועל בימים אלה בדרום. "פנינו למשרד החינוך ושאלנו איפה צריך או