צילום: שרון צור בעימות שפרץ לאחרונה בין ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, לראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, סביב נושא תקצוב הרשויות המקומיות, נשמע גם קולו של ראש עיריית צפת, אילן שוחט, שיצא בביקורת על ראשי הרשויות החזקות וחולדאי בראשם.

נהג ראש עיריית צפת: "לקחתי תיק מלא כסף"

שוחט הגיב לטענות שהרשויות החלשות מתנהלות באופן כושל וזו הסיבה למצבן הכספי הקשה. לדבריו, זהו ניסיון להסיט את הדיון מהבעיה האמיתית של פער בלתי־נסבל בין הרשויות החזקות לרשויות החלשות.

"איך אפשר לומר כך, כשבצפת יש לנו כיום 96 אחוז גביית ארנונה", אומר שוחט. "הבעיה שלי היא שחלק ניכר מהתושבים בצפת הם מעוטי יכולת, בעלי פטור או הנחות בארנונה. מצד שני, הם מטופלי רווחה שהעירייה צריכה להשקיע בהם משאבים, כי משרד הרווחה לא מממן אותם במאה אחוז".

העימות בין הרשויות החזקות והחלשות פרץ סביב תכנית של משרד האוצר לתקצוב דיפרנציאלי של הרשויות המקומיות, כך שהרשויות החלשות יקבלו תקצוב גדול יותר מהמדינה מאשר החזקות. חילופי הדברים בין חולדאי לברקת יצר למעשה פילוג בין 30 רשויות חזקות, מרביתן מאזור המרכז, לבין הרשויות שרובן בפריפריה.

במכתב חריף ששלח חולדאי לברקת טען שהמניע שלו פוליטי ופופוליסטי. "ברקת מתייצב לימין אלה שרוצים לפגוע בשלטון המקומי, בחינוך וברווחה בכלל הרשויות המקומיות", כתב חולדאי.



ברקת לא נשאר חייב והשיב: "ראשי הרשויות העשירות החליטו להתנער מאחיהם בפריפריה ומהילדים שלא התמזל מזלם להיוולד במרכז, ובמשך שנים סובלים מהיעדר תשתיות ותקצוב חסר ונחות. ראשי הרשויות העשירות איבדו, כנראה, את המצפן המוסרי ואת עיקרון הערבות ההדדית".

הפער בין הרשויות, לטענת שוחט, נוצר מתוספת של סכומי כסף גדולים ממשאבים עצמיים במרכז. "בחינוך, למשל, המדינה מתקצבת כיום כל תלמיד במדינה בסכום זהה", מסביר שוחט.

"אבל תלמיד בפריפריה מתוקצב בסדר גודל של 6,600 שקל בשנה, לעומת פי שניים וחצי ויותר ברשויות חזקות במרכז הארץ. זה אומר שמראש יש לו נקודת פתיחה פחות טובה. אם יהיה תקצוב דיפרנציאלי, יהיה לו סיכוי טוב יותר להצליח. ברווחה יש בעיה עם המצ'ינג ־ על כל שקל שהמדינה נותנת לרווחה, העירייה צריכה לשלם 25 אחוז. אין שום סיבה שבתחום הזה לא יהיה מצ'ינג דיפרנציאלי.

"לשמחתנו", מוסיף שוחט, "משרד התחבורה הבין את האבסורד וכיום אנחנו משלמים רק 10אחוז על כל השקעה של המדינה בפרויקטים תחבורתיים. הסדר דומה יש גם במשרד הדתות ואין שום סיבה שזה לא יהיה כך גם בחינוך וברווחה. יש פה עיוות היסטורי, והגיע הזמן שהמדינה תעשה סדר ותקבע קריטריונים.

"לחולדאי קל לומר שהמדינה צריכה להוסיף לרשויות החלשות בלי לגרוע מהחזקות - העיקר שהוא לא יצטרך לשלם את המחיר. אם זה אפשרי, אז גם לי אין בעיה, אולם אם אין אפשרות כזו, אין מנוס מצמצום הפער, בדיוק כמו שעושים במס הכנסה ובביטוח הלאומי - לוקחים מהעשירים כדי לתת לעניים. אותו הדבר צריך להיות ברשויות המקומיות".

ד"ר דורון לביא מהחוג לכלכלה וניהול במכללת תל חי תומך בתפיסה שמציגים ברקת ושוחט. "זה לא רק שהרשויות החזקות יכולות להקצות יותר ממקורות עצמיים", אומר לביא.

"הן גם יכולות לגייס יותר כסף מהמדינה, בגלל שיטת המצ'ינג. לכן מגיעים לפערים של יותר מפי שניים בהשקעה בתלמיד. זה גם מבריח אוכלוסיה חזקה מהרשויות החלשות, כי ההורים רוצים חינוך טוב לילדים. כך השיטה הזו מנציחה ואף מעמיקה את הפער בין הרשויות החלשות והרשויות החזקות. לכן צריך מצ'ינג דיפרנציאלי ואפילו פטור והעדפה מתקנת לרשויות החלשות".

מ'פורום החמש־עשרה', הערים החזקות שלא מקבלות מענקים מהמדינה, נמסר: "איש אינו חולק על הצורך לחזק את החינוך בצפת, בקרית שמונה או בכל עיר אחרת, אבל לא על חשבון ילדים בחולון, בנתניה, בבאר שבע או ביישוב אחר. הממשלה היא האחראית על החינוך, הבריאות והרווחה, והיא אמורה לעשות זאת באמצעות תקציב המדינה.

"הארנונה היא מס עירוני לא פרוגרסיבי, שהעברתו מעיר לעיר תחליש את הסך הכללי ותפגע בכלל אזרחי ישראל. אנו מציעים לראש עיריית צפת, אילן שוחט, כמו לכל ראש עיר אחר, לעמוד לצדנו במאבק משותף כדי להגדיל את תקציבי האיזון, ולא ליפול לספינים של הממשלה שכל מטרתם לפלג ולהחליש את השלטון המקומי".