צילום: שרון צור לפני כשבועיים הודיעה הנהלת המתנ"ס ללאוניד פיטרשטיין, מנהל 'מיתרי הגליל' - התזמורת העירונית של נצרת עילית זה 25 שנה - כי הוחלט על קיצוץ בתקציב והוא זומן לשימוע לפני פיטורים.

אורט תחגוג 60 שנה עם התזמורת של נצרת עילית

כבר בסוף החודש הזה עלולה להסתיים פעילותה של התזמורת, שהופיעה בארץ ובעולם והפכה לשם דבר ולמוקד הערכה של אמנים מקומיים ובינלאומיים. נגני התזמורת והעומד בראשה, הממאנים לקבל את רוע הגזירה, החליטו לצאת מיד למאבק.

"לא ניתֵן להשתיק אותנו", אמרו השבוע חברי ההרכב בעצב גדול על סגירת מפעל חייהם, "המנגינה הזו חייבת להימשך ואנחנו נעשה הכל כדי שלא ידוממו את מנגינת הלב שלנו".

קונצרטים בכל העולם
'מיתרי הגליל' הוא הרכב כלי קשת הכולל 12 נגנים מקצועיים, עולים מברית המועצות לשעבר, אשר עסקו במוסיקה שנים רבות הן בברית המועצות והן בישראל, ועובדים לפרנסתם כמורים לנגינה ובעבודות אחרות.



את התזמורת הקים במהלך שנות ה־90 המנצח והמנהל המוסיקלי שלה, לאוניד פיטרשטיין, במטרה להעניק במה למוסיקאים מחוננים מברית המועצות לשעבר.

רוב נגני ההרכב גרים בנצרת עילית, ואילו השאר מגיעים מכל רחבי הצפון ונפגשים בעיר בקביעות לצורך חזרות והכנות לקראת ההופעות.

בנצרת עילית יש להם קהל קבוע, הנהנה מתוכנית מנויים שנתית של קונצרטים מוסברים בעברית וברוסית, בלוויית קטעים חזותיים המוקרנים על מסך במהלך הקונצרט. התזמורת הופיעה בפסטיבלים בארץ, בתוכניות רדיו וטלוויזיה ואף ייצגה את ישראל בפסטיבלים בחו"ל.

'מיתרי הגליל' זכתה להערכה רבה מצד מלחינים ומבצעים כאחד, כגון המלחין וחתן פרס ישראל למוסיקה אנדרה היידו, המלחין יורי פובולוצקי ונגנים שהתארחו בקונצרטים שלה, כמו הכנר אדריאן יוסטוס. פיטרשטיין, מנהלה המוסיקלי, הקנה לתזמורת סגנונות שונים מכל רוחב הקשת: מוסיקה מתקופת הבארוק, מהתקופה הרומנטית ומהמאה ה־20, מוסיקה בסגנון קלאסי, קטעים מתוך אופרות, מוסיקה יהודית, מוסיקה כליזמרית עממית, טנגו, ג'אז וכן מוסיקה לסרטים.

"שברון בלב"
פיטרשטיין נולד בעיר מינסק שבבלארוס. הוא נשוי, אב לשני בנים ובעל תואר שני בניצוח תזמורות מאוניברסיטת תל אביב. בשנות ה־70 למד באקדמיה הממלכתית בעיר מינסק, זכה בתחרויות של הכלי בַּיין (סוג של אקורדיון), סיים תואר שני בחינוך מוסיקלי בהצטייינות והוכר כנגן ביין מצטיין.

לאחר שעלה לארץ ב־1980 החל ללמוד ניצוח תזמורות באקדמיה למוסיקה שבאוניברסיטת תל אביב, ובתקופת העלייה הגדולה של שנות ה־90 מברית המועצות לשעבר הקים תזמורות כלי נשיפה וכלי מיתר, עד שהחליט להתמקד בתזמורת 'מיתרי הגליל'.

במקצועו הוא גם מורה למוסיקה בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים, עבד הרבה עם ילדים ונוער והדריך הרכבים שונים של תזמורות נוער במועצה האזורית גולן.

הידיעה כי ייתכן שהתזמורת תיסגר הגיעה אל פיטרשטיין כבר לפני כחודשיים. "הזמינו אותי למתנ"ס, להיפגש עם מי שמטפלת בחשבוּת ועם האחראית על הלהקות, והן אמרו לי שהתקציב שלנו יסתיים בחודש אוקטובר", סיפר.

"עניתי שזו בטח טעות, כי יש תקציב מהעירייה וממינהל התרבות, אך הן התעקשו והודיעו לי שאין אפשרות לתקצב אותנו בסכום שהוקצב לנו עד כה. הייתי המום, ממש לא מובן מה קורה פה. כאילו אמרו לנו 'עשיתם את שלכם ואנחנו לא זקוקים עוד למוסיקה שלכם'".

במהלך השנים האחרונות עמדה סגירת התזמורת על הפרק מספר פעמים, כל פעם מסיבה אחרת, ולא יצאה לפועל, אך לפני כשבועיים זומן פיטרשטיין לשימוע לפני פיטורים. "קיבלתי את זה קשה מאוד", אמר בכאב.

"התזמורת הזו חשובה לי ולכולנו. זה כאילו מוחקים מכאן את התרבות. 25 שנה אתה נותן את הנשמה שלך, זה ממש הבייבי שלי. לא מדובר פה על משכורת גבוהה שקשה לוותר עליה, אנחנו מרוויחים גרושים. זה משהו שבא מהלב של כל הנגנים.

"כואב לי לראות את הנגנים שלי, שעשו עבודה התנדבותית לאורך כל השנים האלה. מדובר בנגנים מקצועיים מהשורה הראשונה. לכולם יש תארים גבוהים במוסיקה, רובים מלמדים מוסיקה ומבחינתם זו היתה שליחות. במשך שנים אנחנו נפגשים שש פעמים בחודש למשך שלוש שעות בכל פעם. אנשים עושים את זה על חשבון זמנם הפרטי ועל חשבון המשפחה שלהם.

"זה כמו סכין בלב", הוא ממשיך, "רבים מהנגנים מעל גיל 50, מה הם יעשו עכשיו? מי יקבל אותם? לא האמנו שיקרה דבר כזה. מילא, אילו לא יכולנו מבחינה פיזית להמשיך לנגן, אבל כוחנו במותנינו וכבר התחלנו לעבוד על תוכנית חדשה. זה ממש שברון לב.

"אף אחד לפנינו לא עשה את מה שעשינו, ואף אחד לא יעשה זאת אחרינו", מסכם פיטרשטיין. "זה פשוט ייעלם מהמפה התרבותית. התזמורת היא הסמל התרבותי של העיר".



"פגיעה אישית בנגנים"
סבטלנה ציבין מנגנת כינור כבר 24 שנים בתזמורת, שהפכה להי