צילום: תם בר אילן יום שלישי, שבע בערב, כ־20 גברים סקרנים מצטופפים סביב מזקקה עשויה נחושת טהורה במרכז המבקרים של יקב DANZ בגוש חלב.

בר "קיבוץ 20" - לקנות ערק עם תלושים

המטרה: סמינר ראשון מסוגו בישראל לזיקוק ערק איכותי. המקום: בלבו של כפר גוש חלב - בין מבנים של כנסיות, שרידים של בית כנסת עתיק ומוסך מקומי - במרכז המבקרים ומבשלת הבירה של נדים עיסא, מנחה הסמינר.

עיסא, מהנדס בהשכלתו ונוצרי מרוני, נצר למשפחות העקורים של איקרית וברעם, הפך את מרכז המבקרים של היקב שלו למרכז לשימור התרבות והשפה הארמית.

על קירות המבנה מתנוססים פסוקים בארמית, לצד תמונות של שושלת המשפחה שלו ובאחת התמונות צילום של בתו, דניאלה, שנבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה־52 למדינת ישראל. הרעיון לזקק ערק במקום היה רק עניין של זמן.

את סודות הזיקוק למד עיסא מסבו ולאחר מכן מאביו, ומה שהתחיל כתחביב שולי הפך עם השנים לעיסוק מרכזי. ככל שגברה סקרנותו, כך השתלם עיסא והתמקצע יותר ויותר, בין היתר בהכנת יין ובירה בארצות הברית. "הכל התחיל כשקבוצות של מבקרים היו מגיעות לכאן כדי ללמוד על המורשת הארמית שלי", הוא מספר.

"הביקורים היו מלוּוים ביין שייצרתי כאן, ואחר כך גם בבירה ביתית. הערק נכנס לחיי רק בהמשך, אף שהמשקה מלווה אותי עוד משחר ילדותי. אני זוכר שאבא שלי היה לוקח סיר לחץ רגיל והופך אותו למזקקה מאולתרת. הייתי עומד ומביט בו בהערצה ותמיד רציתי לעשות את זה כמוהו, מה גם שהתוצאה היתה ערק ממש מצוין".

חסות אקדמית
הסמינר הייחודי שעיסא מלמד עכשיו הוא פרי יוזמתה של מנהלת המכללה האזורית בצפת, שרון ליפשיץ, שביקשה להעשיר את מגוון הקורסים הנלמדים במכללה ולהתאים אותם לאזור הגליל. "חיפשתי משהו אחר, יוצא דופן", מספרת ליפשיץ השבוע.

"יין ובירה יש לנו בשפע באזור - הגליל המזרחי והמערבי משופעים ביקבי בוטיק שמייצרים יינות נפלאים, סוגים רבים של בירות, ליקרים ושיכר לסוגיו. ערק זה משהו שלא ממש התעסקו בו, שלא לומר למדו אותו, אבל הוא אופייני מאוד לגליל.

"לכן, לאחר היכרות עם נדים, פניתי אליו והוא שמח לקחת על עצמו את הנחיית הקורס". עלות הסמינר, מבהירה ליפשיץ, היא 2,000 שקל לחמישה מפגשים ויש אפשרות גם להרחיב את הסמינר בהתאם לדרישות המשתתפים - שיקבלו תעודה מטעם המכללה בסיומו.

הפרסום על הסמינר יצא לפני כחודשיים וההיענות הפתיעה את ליפשיץ. עוד לפני שהחלו לימודי המחזור הראשון כבר היתה בידיה רשימת המתנה למחזור שיבוא אחריו. משתתפי הסמינר הנוכחי מגיעים לגוש חלב מכל רחבי הגליל - עליון, תחתון, מערבי - ולכולם מכנה משותף אחד: הם פשוט משוגעים לדבר, כל אחד וסיבותיו הוא.



אמני ערק
את המפגש השני של הסמינר פותחים התלמידים - איך לא? - בכוסית או שתיים של ערק, אבל ערק הרי מחייב מָזֶטים וגם אלה עולים על השולחן. רעייתו של עיסא מוציאה מהתנור הלוהט פיתות עם זעתר, טריות וריחניות (תכף יתברר שהן רק על תקן מתאבן).

ניחוח הערק והפיתות הטריות מתערבב בריח של בשר מעושן שהביא שאלתיאל הלוי (שפי), תושב היישוב מנות שבגליל המערבי. הוא פורס את הבשר העסיסי שנחטף בתוך שניות ומסביר: "במושב שלי אני מנהל מתחם של אירוח כפרי שיש בו צימרים ואפילו פאב קטן. זה שנים שאני מבשל בירה לבד, עד שנתקלתי במודעה של המכללה ומיד אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד.

"אחר כך אקנה את הציוד הדרוש ואתחיל לזקק בעצמי. זאת חוויה להיות כאן: אני פוגש אנשים מכל האזור ומגלה שזה לא רק שיגעון שלי - כולם כאן רוצים להיות אמני ערק".

לצדו של הלוי עומד דורון כהן מקיבוץ אילון שבגליל המערבי. כהן הוא בן למשפחה שעלתה ממרוקו ובשבילו ערק זו מסורת. "אמא שלי עלתה ארצה ממרוקו כשהיתה ילדה", הוא מספר.

"בסיפורים שלה על עיר הולדתה היה לערק - שאותו הכרתי בשם 'מחייא' - מקום של כבוד. היא נהגה לתאר באוזניי איך היתה נשכבת מתחת למזקקה הביתית ויונקת אחת־אחת את טיפות הערק שטפטפו ממנה בתום תהליך הזיקוק. הסיפור הזה הילך עליי קסם. מספיק שאריח את ניחוח הערק, וכבר זה מחזיר אותי למחוזות ילדותי.

"כשבניתי את הבית שלי בקיבוץ, תכננתי חדר מיוחד לבירה ולערק. אז בירה אני מבשל שם כבר זמן־מה, אבל ערק לא ממש ידעתי איך עושים. עכשיו אני לומד ואני מחכה לרגע שבו אוכל לזקק ערק בבית. זה כמו לחזור לשורשים שלי".

חברי הקבוצה משתתקים לשמע קולו של יו"ר המכללה ומי ששימש בעבר כראש עיריית צפת, זאב פרל, שנמצא כאן על תקן סטודנט מן המניין ומבקש עכשיו מכולם להקיף את עיסא ליד המזקקה ולהקשיב להסבריו. "

אחרי שהרתחתי במזקקה יין, שעמד אצלי קצת יותר משבועיים", מלמד עיסא, "הוא הפך לאלכוהול ומים וכך ניתן להפריד בין המרכיבים. לאלכוהול שנוצר בתהליך אני מוסיף אניס טבעי ומזקק שוב. בפעם השליש