צילום: shutterstock בני משפחה ערבית מנצרת עילית טוענים כי שכניהם מתנכלים להם על רקע מוצאם. לדבריהם, מרגע שעברו לפני כחצי שנה להתגורר בבניין המשותף, באחת השכונות הדרומיות בעיר, השכנים עושים הכל כדי להמאיס עליהם את החיים במקום.

הצתות ומלחמות שבת: סכסוכי שכנים בשרון

"כבר ביום הראשון שעברנו לכאן ראינו שהשכנים לא מרוצים מזה", סיפר ד', אב המשפחה, שהעדיף שלא להזדהות, "כשהעלינו את התכולה הביתה ובאופן טבעי דיברנו ערבית בינינו ועם המובילים, ראינו איך הדלתות נפתחות ואנשים מתלחשים ביניהם.

"אנחנו כמובן ניגשנו והצגנו את עצמנו, אבל כולם התייחסו אלינו בקרירות, חוץ משכנה אחת מבוגרת. כל מה שעניין אותם היה אם קנינו או שכרנו את הדירה".

קפה שפוך בכניסה
נצרת עילית היא עיר מעורבת, שבה צפה ועולה המתיחות בין יהודים לערבים מפעם לפעם. ד' עבר לעיר עם אשתו וששת ילדיהם מאחד הכפרים באזור, כדי לשפר את איכות חייהם.

"רצינו שהילדים שלנו יגדלו בסביבה טובה יותר, וחשבנו שנצרת עילית היא מקום טוב - גם קרוב למשפחות שלנו בכפר, וגם הרבה ערבים עברו לפה, אז ידענו שלא נהיה נטע זר במקום כזה. אבל לא חלמנו שזה מה שיעשו לנו", ציין.

לטענת בני הזוג, ההתנכלויות מתבטאות בקריאות לסירוגין של "מוות לערבים" ובכך שגלגלי הרכב המשפחתי נוקבו כבר כמה פעמים. עוד הם טוענים כי השכנים בדירות הסמוכות משמיעים מוזיקה בשפות שונות בעוצמה חריגה כשמגיעים אליהם אורחים, וכי על הכביסה שהם תולים בחוץ נשפכים נוזלים שונים, כמו שמן וחומרים נוספים.



לדבריהם, לא פעם מצאו על מפתן דלת הכניסה קפה שפוך וחומרים אחרים בלתי־מזוהים בעלי ריח רע. "ברור לנו שאלה השכנים", אמר ד'. "ניסיתי להיפגש עם חלק מהם ולהסביר להם מי אנחנו, כדי שיכירו אותנו ויבינו שאנחנו אנשים טובים ולא עושים שום דבר רע, ורק רצינו לגור פה בשקט בלי לפגוע באף אחד.

"אנחנו גם לא רוצים להתלונן במשטרה, כדי לא להחמיר את המצב. אחד השכנים עבר ליד הבן שלי וירק הצדה. מה הילדים שלי צריכים להבין מזה? למה שהם יפחדו? אני לא מחנך אותם לגזענות ולשנאה. בכל פעם הם מבקשים לחזור לכפר, הם מפחדים לצאת לשחק ויוצאים רק כשאשתי באה איתם", הוא מסביר.

לטענתו, המצב החמיר בשבועות האחרונים, עם גל הטרור. "צעקו לנו 'מוות לערבים המחבלים'. בכל פעם שיש פיגוע, הילדים שומעים את זה. אחד השכנים אמר לי בפרצוף שעכשיו הם צריכים עיניים בגב, שלא ידקרו אותם. זה מעליב ופוגע".

"הכי טוב שיעברו"
כמה מהשכנים בבניין, שעמם נפגשנו השבוע, אינם מכחישים את מורת רוחם מהדיירים הערבים החדשים. "אנחנו חיים פה שנים עם השכנים וככה טוב לנו, למה הם צריכים לבוא לגור פה? שיגורו בנצרת. למה אנחנו צריכים לפחד שיעשו לנו משהו?" אמרה השבוע אחת השכנות.

שכנה אחרת המשיכה: "הסיוט הכי גדול שלי זה שיגורו לידי ערבים. אני לא בוטחת בהם. ישבנו פה כל השכנים הוותיקים ואמרנו שנעשה הכל כדי שיעזבו".
ובגלל זה צריך להתנכל ולהפחיד אותם? יש להם ילדים קטנים.

"אני לא יודעת מי עשה את הדברים האלה, באמת שמעתי שצעקו פה 'מוות לערבים', אבל אני לא יודעת מי. צריך להבין אותנו, אנשים פה פוחדים מכל מה שקורה פה במדינה הזו, היום אי־אפשר לבטוח באף אחד. הכי טוב להם זה לעבור למקום אחר ולא לגור פה".

שכן יהודי אחר אף טען כי "הערך של הדירות פה יורד כי מתגוררים פה ערבים". עוד אמר: "זכותי לדרוש שבבניין שלי לא יגור ערבי, שילמתי הרבה כסף על הבית הזה".

גם השכן הערבי שילם הרבה כסף, אז למה להתנכל לו?
"אני לא יודע מי התנכל לו. כל פעם הוא בא לשכנים עם משהו אחר שעשו לו. לא ראיתי מי עשה, ואם יש כזה אנטי, אז למה לעשות לנו דווקא ולהישאר?"

לדברי ד', הוא לא מתכוון להיכנע ולעזוב. "אני אמשיך לנסות בצורה יפה לחיות עם השכנים, ואם אני אראה שזה המצב ושממשיכים לפגוע לנו ברכב או בדברים אחרים, לא תהיה לי ברירה ואני אתלונן במשטרה. אשתי ואני פוחדים מאוד. אנחנו חוזרים מהעבודה, נכנסים הביתה וכמעט לא מסתובבים בחוץ.

"אני מקווה שעם הזמן השכנים יבינו שאנחנו באמת אנשים טובים ויכירו אותנו. אני מתכוון לעשות צעד ולהזמין את כולם אליי הביתה, שיישבו איתנו ונדבר מלב אל לב. יש פה ילדים בגיל של הילדים שלי, ונכדים בגיל שלהם שמגיעים לפה, למה אי אפשר לשחק יחד? אני לא מסוגל להבין את הגזענות הזו, מאיפה זה בא? אם אתה ערבי, אז אתה בהכרח רוצח או שונא יהודים?"

בין השכנים יש שכנה אחת שדווקא לא מבינה על מה המהומה ומדוע מתנכלים לו. "אני מקבלת כל שכן בברכה אם הוא בנאדם", אמרה השכנה בת ה־87, "לא אכפת לי מה העדה או הדת שלו. אני לא מבינה למה מתנהגים אליו ככה".