צילום: דובר צה"ל בשבוע שעבר קיבלה הממשלה החלטה לבטל את הסנקציה הפלילית בחוק גיוס החרדים, ונושא השוויון בנטל צף ועלה מחדש. יחד עם זאת, בשטח ממשיכים חרדים לגלות עניין בגיוס לצה"ל ודוגמה לכך היא מסגרת ייחודית לחיילים חרדים, בבסיס 'עין זיתים' ליד צפת, ששייכת לאוגדה 91 ופועלת כבר שלושה חודשים.

'בני תורה': לא רוצים חיילים חרדים בשכונה

השבוע הצטרפו לשורות האוגדה 50 חרדים צעירים - רובם מצפת, ממעלות, מעכו ומחצור הגלילית - שיעברו הכשרה בתפקידים טכניים.

"הגיוס של חרדים לסדנאות חימוש ולמחסני מערך הלוגיסטיקה", אומר רב האוגדה, רב סרן דוד פייג, "נותן מענה לקושי שקיים בצה"ל למלא את התקנים בתפקידים האלה. מבחינת צה"ל זו תוספת כוח אדם חשובה, ולחרדים הצעירים זה נותן אפשרות לרכוש מקצוע ולהשתלב בשוק העבודה לאחר השירות הצבאי".

הרבנים תומכים
לפייג כבר יש ניסיון בגיוס חרדים צעירים לגדוד 'נצח יהודה' החרדי, שהוא יחידה קרבית לכל דבר. לדבריו, השינוי ביחסה של החברה החרדית לגיוס לצה"ל הולך וצובר תנופה, והוא חלק מתהליך רחב יותר של התקרבות החברה החרדית לחיים האזרחיים בארץ.

"לפני 10 שנים, כשצעיר חרדי התגייס לצבא, הוא היה לגמרי חריג", מסביר פייג. "כיום זה כבר יותר קל. יש עדיין קשיים, כי לאותם צעירים שמתגייסים אין אבא או קרובי משפחה ששירתו בצבא, וזה לא מובן מאליו; אבל כיום יש יותר תמיכה גם מצד הרבנים, שמבינים שלא כל הצעירים בנויים ללימודים בישיבה, ועדיפה מסגרת צבאית על חוסר מסגרת בכלל".

החיילים החרדים שהתגייסו לאוגדה 91 מתחלקים לשתי קבוצות, רווקים ונשואים. הרווקים, צעירים בני 18 שהגיעו לגיל גיוס, אמורים לשרת שלוש שנים בבסיס סגור, כלומר לחזור הביתה רק בסופי שבוע.

הנשואים לעומתם מבוגרים יותר, משרתים רק שנתיים בבסיס פתוח, ויוצאים מדי יום הביתה. פייג מסביר שלאלה שכבר נישאו, ולחלקם יש גם ילדים, הצורך לשרת בבסיס קרוב לבית הוא חיוני, ולכן היה חשוב להקים מסגרת כזו באזור הצפון.



הן הרווקים והן הנשואים עדיין מתקשים ללבוש מדים מחוץ לבסיס. "מובן שהיינו שמחים אילו כולם חזרו הביתה במדים", אומר פייג, "אבל רובם עדיין לא הגיעו למצב כזה, לכן אנו מאפשרים להם לרדת מהמדים לפני שהם עוזבים את הבסיס. זה נכון גם לגבי הנשואים שיוצאים מדי יום הביתה. היחס של החברה החרדית לנושא הגיוס משתנה בתהליך אטי והדרגתי, ותלוי גם באיזו קהילה מדובר.

"יש קהילות סגורות יותר ויש קהילות פתוחות, שמהן מגיעים רוב המתגייסים. מי שגר בסביבה מעורבת, קל לו יותר לצאת הביתה במדים מאשר מי שגר בשכונה שכולה חרדית. יש לנו גם מתגייסים שכבר היו בתהליך של נטישת הדת, והכניסה למסגרת הצבאית מחזירה אותם לאורח החיים הדתי־חרדי. זו גם הסיבה שהרבנים תומכים בגיוס, אם כי זו עדיין תמיכה שקטה, עדיין לא מקובל להצהיר על כך בריש גלי".

כדי שהרבנים יוכלו לתמוך בלב שקט במסגרת החדשה, מקפידים ביחידה על אורח חיים צבאי - אך כזה שמותאם לנורמות של החברה החרדית. יש זמנים מוגדרים לתפילות שלוש פעמים ביום, יש שיעור תורה יומי של 45 דקות, מקפידים על נושא הכשרות - הכל בהתאם לסטנדרט המקובל בחברה החרדית.

אחת הדילמות הקשורות לשילוב חרדים בצבא היא ההפרדה המגדרית. "בבסיס בעין זיתים כמעט כל החיילים הם גברים", מבהיר פייג, "לכן לא היה קושי מיוחד ליצור הפרדה בין החיילים למספר המצומצם של חיילות שמשרתות בו. פה ושם ייתכן שיהיו מצבים שבהם החיילים החרדים יצטרכו לצאת לשטח, או לבסיס אחר, ונצטרך להתמודד עם כל מקרה לגופו".

מקפצה לאזרחות
המוטיבציה להתגייס לצה"ל נובעת במקרים רבים מצורך כלכלי. אותם חרדים צעירים, שהבינו כי אינם בנויים לחיי ישיבה וללימוד תורה מבוקר עד לילה, מודעים לכך שלא תהיה להם קצבה של בחור ישיבה והם יצטרכו לפרנס את עצמם.

בניגוד לגדוד 'נצח יהודה' בפרויקט הצפוני של אוגדה 91 הם ישתלבו בתפקידים עורפיים. חיל החימוש והלוגיסטיקה חיוני לצה"ל, אך מבחינת היוקרה הוא נמצא בתחתית הסולם. אין לו ההילה וכוח המשיכה שיש לחילות הקרביים, אולם יש לו יתרון אחד חשוב, בעיקר למי שמגיע לצבא ללא רקע של השכלה כללית: ניתן לרכוש בו מקצוע, שמאוחר יותר עשוי להוות מקפצה טובה לשוק העבודה, במקצועות כמו מכונאות רכב או ניהול מחסן.

"הקושי להתגבר על פערי הידע אינו גדול כל כך", מדגיש פייג. "הבחורים האלה אמנם לא למדו את המקצועות האלה בעבר, אך הם שוהים במסגרת שבה לומדים לימוד אינטנסיבי מאוד. לכן קל להם לעשות את המעבר ללימודים כלליים ובסופו של דבר, תוך תקופה קצרה יחסית, הם מדביקים את הפער".

עוד אופציה שפתוחה בפניהם היא צבא הקבע. "אנחנו בהחלט לוקחים זאת בחשבון", מבהיר פייג. "אנו מניחים שמתוך אותם מתגייסים יהיו כאלה שיתאימו אפילו לקצונה, או לתפ