צילום: שרון צור בעוד שבועות ספורים תסיים ד"ר רותי פויכטונגר (49) את תפקידה כמנכ"לית ארגון 'קולך' (תנועת נשים דתיות שמחויבות למסורת ישראל ולשוויון מגדרי).

"הנשים בטבריה מפחדות מהתיוג 'פמיניסטית'"

רגע לפני שהיא מעבירה את השרביט הלאה למי שתחליף אותה בתפקידה, היא נסמכת על משנתו של ישעיהו ליבוביץ' ואומרת: "האתגר הכי גדול של הדור הזה הוא, ללא ספק, מעמד האשה".

אז האם יוכלו הלכה ופמיניזם ללכת יחדיו בלתי אם נועדו? תלוי את מי שואלים. מבחינת פויכטונגר, שמדגישה שהיא אשה אורתודוקסית, אין סתירה בין השניים, ועל כך יעיד מפעל חייה.

בשעת ערב בביתה שבמצפה הושעיה בגליל, טורח במטבח בן־זוגה ואבי חמשת ילדיה, דניאל סגל, לראשו כיפה סרוגה ועל חזית הטי-שרט השחורה שלו מודפסות שלוש מלים: "ככה נראה פמיניסט".

הוא מכין לילדים ארוחת ערב בעוד היא, שבדיוק נכנסת הביתה בכיסוי ראש חלקי ובמכנסיים רחבים, מתיישבת מולנו ומסבירה: "חלוקת התפקידים בבית הזה שוויונית לחלוטין. אני מסרבת לכנות את דניאל בכינוי 'בעלי', זו מלה איומה והקונוטציות שלה מקוממות. הוא עצמו לא אוהב אותה, אז בחרתי ב'אישי' ועל אותו משקל אני גם מחזיקה בשם נעוריי".

ארון הספרים בבית משפחת פויכטונגר–סגל נראה מגוון. לצד התלמוד הבבלי וספר הזוהר נמצאים ספרים של 'עם עובד', שירי יהודה עמיחי, דיסקים של מוסיקה מגוונת ואפילו פרקים נבחרים מסדרת הטלוויזיה 'סיינפלד'.

אין התנגשות בין הלכה לפמיניזם?
"אז זהו, שלא. אני מבינה את ההלכה היטב ולא רואה בעיה עם העובדה שאני לובשת מכנסיים. אני לא אלבש מיני וגם לא סקיני ג'ינס, למשל, אבל הבית הזה הוא שוויוני ולכן הקידוש בערב שבת מתחלק ביני לבין דניאל בתורנות.



אני מדליקה נרות חנוכה בלי שום בעיה (אף שנהוג שגברים מדליקים, ע"י) ומלמדת נערים ונערות לקראת בר־מצווה או בת־מצווה. מעבר לכך, הצטרפתי לצוות הגבאים בבית הכנסת ביישוב. שמחת תורה, למשל, הוא יום הגאווה של נשים ביישוב שלנו, כי הן יכולות לעשות בדיוק מה שעושים גברים. נשים, אגב, יכולות גם לעבור כאן לפני התיבה במקום החזן.

"כל דבר שאני עושה מעוגן בהלכה. פעם חשבו שהמוח הנשי אינו מסוגל להתמודד עם לימוד גמרא, למשל; היום ברור שזה לא נכון ושאשה מסוגלת לעשות כמעט הכל, ממש כמו גבר. ההלכה נותנת מענה לכל הסוגיות הללו, אגב, גם לקידוש של ערב שבת, שבו מחויבים גם הגבר וגם האשה.

"לפעמים התשובות פשוט שם מול העיניים, ולפעמים צריך לחפור קצת ולהתעמק כדי למצוא אותן. אצלנו בבית גם הילדים מדליקים נרות חנוכה, וכמובן דניאל, אז תמיד תהיתי מה זה היה אומר עלי, אילו פטרתי את עצמי ויצאתי ידי חובתי באמצעות אישי או ילדיי. אפשר לומר שזה משול בעיניי לאשה שבוחרת לפטור עצמה מניהול כלכלי של משק הבית ומשאירה את זה לגבר. אלה דברים שאינם מקובלים עלי, ולכן אני עומדת על זכותי וחובתי לשאת בכל המצוות".

"ידע הוא כוח"
פויכטונגר נולדה וגדלה בבני ברק למשפחה דתית מאוד, אבל לא חרדית. אמהּ היא אשה דעתנית שלא הגדירה עצמה כפמיניסטית, אבל הבת אימצה אג'נדה מובהקת לשוויון מגדרי בגיל מוקדם יחסית.

"קיבלתי חינוך מצוין, ממש מעולה, אבל מעולם לא התירו לי להתקרב אל הגמרא", היא מספרת. "שיגעה אותי העובדה שיש בבית מדף שלם של ספרים, שלי אסור לגשת אליו. יכולתי להדליק נרות שבת, אבל לא הורשיתי להדליק נרות בחנוכה.

"הבנים בשכבת הגיל שלי נהגו לתבל את השיח ביניהם במושגים ובמונחים שלקוחים מהגמרא, אבל אני לא יכולתי להבין, והתסכול שלי היה עצום. בנוסף לכל אלה, בבית הסמוך לבית הוריי התגוררה אשה נחמדה, שבמשך עשור היתה מסורבת גט. חוסר האונים שלה רק חידד אצלי את המודעות למצב שבו נשים שוות פחות, הרבה פחות, ושם כנראה נסללו היסודות".

בשלב מסוים בשנות ההתבגרות שלה עזבו הוריה את בני ברק והצטרפו לגרעין של יישוב בבנימין, שהיה אז בשלבי ההקמה שלו. שם, באחד הערבים, פשוט הצטרפה לצעיר שחיפש 'חברותא' ללימודים.

"זאת היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי מקרוב דף של גמרא", היא אומרת, "אבל ברור שלא הבנתי הרבה. זה גם היה ברור מאוד לשותף שלי ללימוד והוא, איך לומר, קצת הסתלבט עלי. רק בשלב מאוחר יותר, כשכבר הייתי בשיאו של השירות הלאומי, לקחתי כמה קורסים ופשוט התבַּייַתּי על הגמרא. התחושה היתה ממש מרוממת, משהו כמו 'מים גנובים ימתָקו'".

אף שהמשיכה ללמוד גמרא ולהתעמק בה במסגרות שונות, בחרה ד"ר פויכטונגר לסיים תואר ראשון במדעי המחשב ובמדעי החיים ותואר שני בביוכימיה, והשתלבה בעבודה במסגרת תעשיית ההייטק. לפני כעשור פוטרה מעבודתה ובתוך פחות משבועיים כבר נרשמה ללימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן ובמדרשה לנשים.

פויכטונגר: "מהר מאוד הבנתי שהקלישאה 'ידע הוא כוח' נכונה מאוד גם בהיבט הזה, כי הי