צילום: גלינה ישנקו דיירים בצד המערבי של רחוב אצ"ל בקרית שמונה, שבתיהם פונים לכיוון רכס הרי נפתלי, סובלים כבר כמה שנים מבעיה נפוצה בגליל - שפני סלע. גם ברחוב המחתרת, הגובל אף הוא ברכס, נצפו שפני סלע.

גליל: שפני סלע מתרבים וטפיל הלישמניה מתפשט

"זה קרה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה", מספרת ויולטה קרבושינסקי, דיירת ברחוב. "ברכס ההרים פרצו שריפות ולשפנים כנראה לא היה מה לאכול. הם התחילו להגיע לגינות שלנו, בהתחלה שפנים בודדים, אבל משנה לשנה מספרם גדל".

שפני הסלע זקוקים למקורות מזון צמחיים, ומסתור בין סלעים כדי להתרבות. בשטחי הבור הפתוחים הם יכולים למצוא מחילות בין הסלעים, אולם דווקא בסמוך לאזורים מיושבים, היכן שעבודות פיתוח מותירות ערימות של אבנים, הם מוצאים מקומות מסתור בשפע.



ברחוב אצ"ל מתקיימות עבודות בנייה במשך שנים והשפנים גילו את השילוב המושלם מבחינתם - ערימות סלעים וגינות של תושבי הרחוב עם צמחים ירוקים וטריים. "בחורף כמעט שלא רואים אותם", מוסיפה קרבושינסקי, כנראה בגלל שיש להם מספיק אוכל ברכס מסביב. לעומת זאת בקיץ, כשהכל יבש מסביב, הם פשוט מתנחלים אצלנו בגינה. אפילו באדניות על החלון מצאתי אותם".

הנזק לגינות הוא בעיה, אולם משפני סלע נשקפת סכנה של מחלת הלישמניה. שפני הסלע הם פונדקאים של זבוב החול, ועקיצת הנקבה של הזבוב יכולה להדביק את האדם במחלה, המכונה גם 'שושנת יריחו'.

טפיל הלישמניה חודר לעור באמצעות עקיצה וכעבור כמה שבועות מתפתח על העור פצע שאינו נרפא ואחרי חודשים ארוכים הוא משאיר לרוב צלקות על העור.

אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה היא להרחיק את הסלעים שבהם מוצאים השפנים מקום מסתור. פעולה נרחבת כזאת נעשתה בשנה שעברה בכמה ישובים סביב הכנרת, כמו אמנון, אלמגור, כרכום וכורזים. באזורים אחרים בארץ פתרו את הבעיה בעזרת גידור מיוחד עם בסיס מבטון, כדי שהשפנים לא יחפרו מתחת.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "שפני סלע באזורים לא נגועים ורחוקים ממאגר המחלה אינם מוגדרים כמפגע ולא מהווים סיכון. קרית שמונה לא נכללת באזור המחלה ורחוקה מאוד מאזורי הסיכון הנגועים".