צילום: shutterstock חגית ויוסי (שמות בדויים) לא האמינו בחלומות הכי שחורים שלהם שיבוא יום והם יצטרכו לגמול את בתם בת ה־14, ילדת הסנדוויץ' המופנמת, מהטיפה המרה.

חזרו הביתה ומצאו את בתם מעולפת מאלכוהול

אבל ביום שבו מצאו את בתם גלי (שם בדוי) מוטלת מעולפת בחדרה כשהיא שיכורה, החיים שלהם השתנו מן הקצה אל הקצה. זה התחיל בבית של חברה, שבו החלה לשתות וודקה, המשיך ליין שנותר בבקבוק כהה במקרר המשפחתי ואיש לא ראה שהוא הולך ומתרוקן, והגיע לשתייה אינטנסיבית בעיקר לפני מבחנים.

בתחילת השבוע נפגשנו עם ההורים, עם הנערה ועם הפסיכולוגית שמטפלת בה בתהליך הגמילה. כל רצונם היה לשתף את הסיפור כדי לפקוח להורים אחרים את העיניים, שישימו לב מה מתרחש מתחת לאפם. "אנחנו הורים עירניים, אם זה קרה אצלנו, זה יכול לקרות בכל בית", סיפרו השבוע, כשהם עדיין מנסים לעכל מה שעבר עליהם בחודשים האחרונים.

וודקה אצל החברה
יוסי הוא בעל עסק פרטי וחגית אשת חינוך. גלי היא ילדה עדינה, בעלת עיניים גדולות ועצובות, שעד לפני כשמונה חודשים היו חייה נטולי דאגות, "חוץ ממבחנים", לדבריה.

הכל השתנה כשעברה לחטיבת הביניים. חברותיה מהיסודי פוזרו בין הכיתות השונות והיא הכירה חברים חדשים, ביניהם שלוש בנות בגילה, שאיתן נוצר קשר קרוב במיוחד. "שתיים מהן די דומות לי באופיין והשלישית יותר מופרעת, לא אוהבת להקשיב. אבל כולן תלמידות טובות, כי זה מה שחשוב בבתים שלהן - ללמוד", היא מספרת. "התחלתי את הקשר כשלמדנו יחד, ומשם הכל התחיל".

לדבריה, בביתן של חלק מהחברות החדשות השתייה היתה חופשית, ללא הגבלה. "ההורים שלהן נוהגים לשתות מדי פעם", היא מתארת, "לא כמו שההורים שלי שותים רק בחגים, במסעדות ובאירועים. שם היתה שתייה חריפה גם על השיש וגם במקרר, כך שאלכוהול לא היה משהו מיוחד בשבילן. אותי זה הפתיע כשהגעתי אליהן בפעם הראשונה".

את הניסיון הראשון שלה בשתייה החלה כשהבנות הכינו עבודה משותפת בלימודים. "היינו צריכות להגיש עבודה, אבל בשלב מסוים כבר נהיינו עייפות והן הציעו שאולי נשתה קצת וודקה", היא נזכרת.

"אמה של אותה ילדה שהיינו אצלה כבר ישנה ואבא שלה עבד משמרת לילה. הן אמרו לי להתקשר לאמא שלי, להגיד שנסיים מאוחר ושאני נשארת לישון אצלה".

חגית, האם, מציינת כי לא חשדה בכלום. "הבנות הללו נראות נורמטיביות לחלוטין", היא אומרת, "הן היו אצלנו לפני המקרה כמה פעמים והבחנתי שמדובר בבנות נבונות, עם ציונים טובים, אז לא היתה לי שום בעיה שהיא תלמד איתן ותישן שם".



גלי מספרת כי בשלב הזה החברה הלכה למטבח, הביאה כוסות חד־פעמיות עם וודקה ומיץ תפוזים ונתנה להן לשתות. "היה לזה טעם מגעיל ונחנקתי, שרף לי בגרון, אבל הן עודדו אותי ולא רציתי להיראות חנונית לידן, אז שתיתי", היא נזכרת.

"אחר כך כבר לא הרגשתי כל כך את הטעם, אבל כל החדר הסתובב לי. הרגשתי שהרגליים שלי מתקפלות ושאני לא מצליחה להחזיק את הגוף ישר. התיישבתי על השטיח ונרדמתי, לא זוכרת איך ומתי. קמתי בבוקר כשאמא שלה העירה אותנו והרגשתי לא טוב. כשחזרתי הביתה, אמא שאלה אותי מה יש לי ועניתי שלא ישנתי טוב, כי זה היה בית זר ושאני עייפה. הלכתי ככה לבית הספר וכשחזרתי פשוט הלכתי לישון", היא מתארת.

עניין שבשגרה
למרות החולשה שהרגישה, זה לא מנע ממנה לשתות בפעם הבאה. ביום ההולדת של אחת הבנות, כשההורים שלה הלכו לישון מוקדם, עלו כשמונה מהחברים לחדרה של החוגגת בקומה השנייה עם יין שמצאו בבית והחלו לשתות.

"הם העבירו כוס עם יין וכל אחד לקח שלוק, אז אני לא אקח?" היא מספרת, "בחיים שלי לא שתיתי יין, רק תירוש. זה היה מר, אבל כולם צעקו לי לשתות עוד ולא רציתי להרגיש ילדה קטנה, אז שתיתי, כי לא היה לי נעים. כשחזרתי הביתה לא הייתי ממש שיכורה, אבל זה עשה לי טוב ושמח, בניגוד לוודקה".

כשגלי הבינה שיין עושה לה טוב, היא החלה לשתות קצת בכמה הזדמנויות. בחתונות 'גנבה' כמה לגימות מהכוס של אביה, בלי שאף אחד הרגיש, וגם בארוחות המשפחתיות שתתה קצת. לדבריה, לאחר מכן הרגישה טוב, במצב רוח מרומם ובלי שום דאגה.

מפעם לפעם, במפגשי החברות, הן המשיכו לשתות וגלי נחשפה למגוון משקאות חריפים. "וודקה עשתה לי לא טוב, אבל כדי לא לאכזב אותן הייתי שותה קצת. בירה שנאתי, וויסקי לא אהבתי כי זה שרף לי. מה שהכי אהבתי זה יין".

יום אחד, כשהייתה לחוצה לפני מבחן, היא שתתה כמה לגימות מבקבוק יין שהיה מונח במקרר אחרי ארוחת שבת. לדבריה, הלחץ עבר לה ואז ישבה ללמוד בכיף למבחן. "אצלנו אין שתייה חופשית של אלכוהול, חשוב לי להבהיר את זה", מתערבת האם, "אנחנו שותים מעט בארוחת שישי ומכניסים למקרר, כי אין מי שיגמור את זה. הבקבוקים כהים, ולכן לא שמנו לב לכמות היין שחסרה בבקבוק".

בהדרגה הפכה השתייה לעניין