צילום: דובר צה"ל "הודות לאבי, שחשף אותי לתרבות ולשפה הערבית מגיל צעיר, אני מצליח לתקשר עם הפצועים בשפתם, וזה מקל מאוד על שני הצדדים״, מספר הפרמדיק סמל מישל פושקוב, שמטפל במסגרת תפקידו גם בפצועים המגיעים מסוריה.

אמא יהודייה, אבא ערבי: "אלוהים אחד לכולנו"

עבורו מדובר בסוג של שליחות, ובשבילם - במפגש מפתיע עם איש צוות רפואי הדובר את שפתם, מתעניין בהם ותורם לתחושת הביטחון שלהם כמטופלים בארץ אויב.

פושקוב (20) מנצרת עילית משרת בחטיבה המרחבית ברמת הגולן - גזרה שצוותי הרפואה פעילים בה במיוחד לאחרונה, בשל הטיפול האינטנסיבי בפצועים הסורים שמגיעים ממלחמת האזרחים? הקשה בארצם. הוא נולד וגדל בנצרת עילית לאב ערבי ולאם יהודייה.

העובדה שאביו ערבי לא הפריעה לו כלל להתערות בחברה הישראלית. מגיל צעיר הוא מתנדב במד"א, היה פעיל חברתית וכיום הוא גם משרת בצבא. מיד כששמע על הקורס החדש שנפתח בצה"ל לפרמדיקים, היה לו ברור שיצטרף.

"מגיל 15 אני במד"א", הוא מסביר. "מי שנכנס לזה יודע שהתפקיד הזה ממלא אותך, אתה פשוט חי אותו יומם ולילה, והרי היה לי ניסיון בתחום. היה ברור לי שאני רוצה להמשיך ולעסוק בזה גם בצבא, כי מדובר גם ברפואה וגם בתפקיד מבצעי, וכך יכולתי ליהנות משני העולמות".



מקרים נוראיים
בשלוש השנים האחרונות טופלו בישראל מעל 2,000 פצועים סורים. בראשית הדרך הוקם בית חולים שדה במרחב רמת הגולן, אך נכון לעכשיו אין בו צורך ממשי, והטיפול מתבצע בהובלת הצוותים הרפואיים של החטיבה המרחבית גולן.

הצוות הרפואי מורכב ברובו מחיילים בשירות סדיר בגילאי 21-18, בתפקידי חובש קרבי ופרמדיק, שעליהם מוטלת משימת הטיפול בפצועים. הם מעניקים לפצועים טיפול רפואי ראשוני בשטח, כשלעתים קרובות מדובר בטיפולים מצילי חיים, ולאחר מכן מלווים אותם לבתי חולים אזרחיים בישראל להמשך טיפול והחלמה.

פושקוב מדבר בלהט על עבודתו. לפני שהתקבל לקורס היוקרתי, השתתף במיונים שכללו דינמיקה קבוצתית, מבדקים פסיכולוגיים ומבצעיים ועוד, ואת כולם עבר בהצלחה. "הקורס היה אינטנסיבי מאוד", הוא משחזר.

"הלימודים נמשכו שעות על גבי שעות, המון מבחנים והרבה חומר לימוד, גם חומר רפואי וטיפולי, שמקנה לך המון ידע בסופו של התהליך". בסיום הקורס, שארך שנה וחודשיים, ביקש לשרת בגזרת רמת הגולן, בגבול סוריה. לדבריו, התמזל מזלו והוא הגיע לחטמ"ר (חטיבה מרחבית) גולן. "הוקסמתי מהמקום", הוא מתפעל.

"יש פה נוף מדהים, הרבה עבודה וגם אנשים טובים". כפרמדיק הוא אחראי על הטיפולים הרפואיים בגזרה כולה - מקרים צבאיים ואזרחיים, ובין היתר גם טיפול בפצועי מלחמה סורים. מצבי הפצועים וסוגי הפציעות שלהם מגוונים ביותר - החל מפציעות של ירי, מטענים ורסיסים ועד לכוויות חמורות.

"התקשורת עם הפצועים מתחילה כבר בשטח", הוא אומר. "אנחנו נתקלים פה במקרים נוראיים. לפעמים אתה מקבל פצוע על סף מוות, ואנחנו ממש מרכיבים אותו מחדש". הוא מעיד שלמרות הניסיון המוקדם שרכש כמתנדב, "שום מקרה קשה שטיפלתי בו לפני הצבא לא מתקרב לפציעות של הסורים שאני נתקל בהן כאן כפרמדיק. מגיעים אנשים במצבים מזעזעים, שלפעמים קשה להאמין שאפשר עדיין להציל אותם - אבל זו בדיוק העבודה שלנו".

הפצועים מחפשים אותו
לדברי פושקוב, במהלך הטיפולים הוא נחשף גם לסיפורי זוועה מחרידים מהמלחמה בסוריה. הפצועים נפתחים אליו בזכות העובדה שאביו ערבי, והוא מכיר מצוין את השפה ואת המנטליות שלהם. היתרון הזה משמעותי מאוד עבורו, כי הפצועים מרגישים יותר בטוחים ונינוחים במחיצתו.

"אני דובר ערבית שוטפת, ומיד מתחיל לדבר איתם בשפתם. בהתחלה הם די מופתעים לראות בלונדיני עם עיניים כחולות שדובר ערבית משובחת. כשהם שואלים מאיפה אני יודע ערבית טוב כל כך, אני מספר להם שאבא שלי ערבי, ויש כאלה שמופתעים מזה מאוד ויש שלא. אחת הפצועות למשל אמרה לי שחשבה שלא תצליח לתקשר עם מי שיטפל בה פה, והיא מאוד הופתעה.

"העובדה שיש לי יכולת לתקשר איתם ברמה גבוהה תורמת הרבה להצלחת הטיפול. אני גם מכיר מהבית את התרבות הערבית, וזה מקרב אותי אליהם ותורם להרגשה הטובה משני הצדדים. חוץ מזה, כך אני שומע בפרוטרוט את כל סיפורי הזוועה שהם עברו שם.

"הם מספרים לי על נסיבות הפציעה שלהם ועוד דברים אישיים. אני גם נותן להם להרגיש שאצלנו הם יקבלו את הטיפול הטוב ביותר, שאין להם מה לחשוש. כשמגיעים ילדים, אני מתעניין איפה הם לומדים, מה עם האחים שלהם. די נעים להם שאני רוצה לדבר איתם בשפתם ומתעניין בהם, אני חושב שזה מעניק להם ביטחון", הוא מחייך.



בזכות השפה המשותפת, הפצועים גם דואגים להודות לו. "פצוע אחד הודה לי בסיום הטיפול ואמר לי שהצלתי את חייו. הוא בא וחיבק אותי בהתרגשות. זה משהו לא שגרתי", מציין פושקוב.

"הם