גילי ברודסקי (23) מנצרת עילית ידעה מאז ומתמיד כי ביום מן הימים היא תהיה מורה. אחרי הכל יש לה דוגמה טובה מאוד בבית: הוריה מוכרים מאוד בתחום החינוך בנצרת עילית - אביה בוריס לימד במשך שנים רבות מתמטיקה, בהמשך ניהל את אגף החינוך בעירייה והיום הוא מפקח באגף שח"ר במשרד החינוך. אמה אורה היא מורה ומחנכת מוערכת מאוד בבית הספר יסודי כרמל.

לכן מיד עם סיום שירותה הצבאי, נרשמה ברודסקי ללימודי הוראה במכללת אורנים במסלול להוראת היסטוריה וספרות לעל־סודי. השנה היא תעבוד כמתנסה בבית ספר במגדל העמק, בחטיבת ביניים ובחטיבה עליונה, במקביל ללימודיה. בעתיד היא מתכננת לעסוק בייעוץ חינוכי.

ברודסקי. מתייעצת עם ההורים (צילום: שרון צור)

לדבריה, אין ספק כי המקצוע שבו בחרו הוריה השפיע עליה מאוד בבחירת עתידה המקצועי. "מאז ומתמיד היה לי רצון ללמד, מאז שהייתי קטנה לימדתי את אחיי הקטנים וחברים", היא מספרת בחיוך, "הייתי מסתכלת על ההורים שלי בעבודה, ותמיד ידעתי שאהיה מורה. הלכתי עם אבא שלי לבית הספר שבו לימד ואני זוכרת את עצמי מתרוצצת במסדרונות. זה קסם לי. גם כשהייתי רואה אותם שוקדים על בדיקת מבחנים, התעניינתי במה שהם עושים".

את שירותה הצבאי העבירה כמש"קית חינוך, וכשסיימה כאמור החליטה ללמוד ולהפוך את ההוראה למקצוע. ההחלטה ללמד ספרות והיסטוריה התקבלה דווקא בקלות. "בתיכון תמיד אהבתי ספרות, המקצוע הזה פותח מחשבה, הוא מעורר בך משהו וזה קסם לי. בהיסטוריה בחרתי כי חשוב לי להבין את עצם קיומנו".

כשקיבלה את ההחלטה ללמוד חינוך, היא שיתפה את הוריה שתמכו בה מאוד. "ההורים שלי איתי בכל דבר, אני נעזרת בהם. יש בבית שיחות על חינוך באופן טבעי ואני לומדת מהם ומניסיונם המון. יש כל מיני דברים שעולים גם כשאני בלימודים וגם כשאני בכיתות, והם תמיד מייעצים ומסייעים".

לעובדה שהיא באה מבית של אנשי חינוך יש מבחינתה ערך מוסף. "ידעתי בדיוק לאן אני נכנסת, הכרתי את המערכת מבפנים, וידעתי למה לצפות ולמה לא".