לאחר 42 שנים סיים הרב מרדכי זמיר את כהונתו כרב הראשי במועצה עמק יזרעאל. זמיר, בן 71 המתגורר בשדה יעקב, שימש כרב המועצה החל משנת 76' והשבוע החליט שהגיע הזמן להיפרד.

הרב מרדכי זמיר. "אנחנו עם אחד" (צילום: שרון צור)

למרות שכילד לא חלם להיות רב, בימים אלו הוא פורש עם תחושת סיפוק אדירה מהשנים הרבות כרב ראשי ומסכם תקופה רוויה באתגרים. "אני מסופק ואתגעגע לכל העניינים השוטפים", הוא מודה בהתרגשות, "עם הזמן למדתי וצברתי ניסיון. התחלתי לפסוק ולחדש דברים וכמובן לתת שיעורים שזה דבר נפלא. אני חייב להודות שהעבודה היתה 'ההובי' שלי, אף על פי שלפעמים זה לא היה פשוט. אמשיך כמובן לגור פה בעמק ולחתן כל עוד אני עומד על הרגליים".

מגמת התחזקות

את ראשית דרכו במועצה עשה זמיר ביישוב הדתי של שדה יעקב. בהמשך ראש המועצה דאז, חיים ראם, ביקש ממנו לשמש כרב של כל המועצה האזורית עמק יזרעאל שהיתה מורכבת בזמנו מ־18 יישובים ועם הזמן גדלה ל־39 יישובים. זמיר למד בירושלים בישיבת 'מרכז הרב' של הרב קוק, התגייס לצבא ובסוף השירות החליט להמשיך לרבנות הצבאית. הוא חתם קבע לשנתיים ושירת ברמת הגולן, ולקראת השנה השנייה בקבע החליף את הרב הפיקודי שלו בעמק יזרעאל.

באוגוסט 76', כאמור, כבר התמנה כרב ראשי במועצה. "כילד לא חלמתי להיות רב. הייתי אמנם דתי, אבל אי אפשר להגיד שזה היה החלום שלי. רציתי להשתלב בנח"ל או באקדמיה, אבל החיים זימנו לי את זה והמשכתי עם זה", סיפר זמיר מדוע החל לשמש כרב, ואף ציין שבמהלך השנים הציעו לו לשמש כרב ראשי בערים אחרות, אך תמיד שמר אמונים לעמק יזרעאל.

בין היתר, עסק זמיר בפסקי הלכה וחזנות, אך עיסוקו העיקרי כרב היה לחתן זוגות ולעסוק בענייני כשרות. "חיתנתי הרבה זוגות מהמושבים והקיבוצים, בסביבות ה־1,500 חתונות", סיפר זמיר."עסקתי כמובן גם בענייני כשרות. תמיד השתדלתי להיות ידידותי בעניין הזה. מאוד חשוב להתחשב בחקלאים ולא לדרוש מהם תשלומים עבור הכשרות. הם משלמים על כל מה שצריך וזה חשוב לא לדחוק בהם".

זמיר, שהספיק לראות את התהליך שעבר העמק במשך 42 שנה שבהן שימש כרב במועצה, יכול להעיד על השינויים בכל הקשור לענייני דת. "כשנכנסתי לתפקיד לפני 40 שנה כל נושא המקווה לפני חתונה לא תפס מקום בכלל. לא היו מקוואות ולא דיברו על זה בכלל", אמר. "להפך - היה שם רע למקוואות שהם לא נקיים וכדומה. היום זה שונה בתכלית, יש חמישה מקוואות באזור שלנו וזה יפה לראות את זה. נוסף על כך, מבחינת ענייני הכשרות היום יש לנו 38 מקומות כשרים בעמק יזרעאל".

המועצה האזורית עמק יזרעאל כוללת מספר גדול של יישובים, ומורכבת מאוד מבחינת מגוון האוכלוסייה. לצד אלה ששומרים מסורת יש הרבה חילונים, אך זמיר אומר שדווקא יש הבנה בין הצדדים. "אני חושב שרוב הציבור קיבל אותי. לא נכנסתי ל'נשמה' של אנשים. הציבור הדתי פה לא גדול - מתוך 39 יישובים כשלושה יישובים הם דתיים, אבל כעיקרון חלק מהם הולכים ומתחזקים. ברוב הקיבוצים פה אוכלים כשר, לאו דווקא תמיד מסיבות דתיות אלא מטעמים אחרים", אמר זמיר והוסיף: "אנחנו עוזרים בענייני קדושה רק לאלו שמבקשים ולא פונים לאנשים פרטיים. ברוב היישובים יש בתי כנסת, גם באלו שלא דתיים, ומתפללים בהם בכל בוקר כמו בבלפוריה ובמרחביה. יש תשתית אבל אנחנו לא מכריחים אף אחד. זה משהו שצריך להגיע בצורה מתונה וטובה".

הרב לא לוקח לעצמו את הקרדיט על ההתחזקות, אלא מייחס אותו לתהליך שעובר על עם ישראל. "עם ישראל נהיה קשור יותר למסורת, והוא הרבה יותר מתון. בגלל זה אנשים פה מקבלים את התפילות בבית הכנסת", הסביר.

הרב זמיר. "רב ספרדי ורב אשכנזי זה מיותר" (צילום: שרון צור)

בטבעת זו

כשזמיר נשאל מה הדבר שהכי הסב לו אושר כרב ראשי, הוא לא מהסס להגיד כי אהב במיוחד לחתן זוגות. "כל זוג שרוצה להינשא אני בדרך כלל לא רק רושם אותו לנישואין, אלא גם נפגש איתו", ציין. "חשוב לי להסביר את החשיבות של זוגיות. גם אתמול בערב חיתנתי זוג בחדרה ואמרתי להם שבנוסף למצוות הקיימות, הנושא המרכזי הוא העניין המשפחתי. נכון שהיו בעיות בתורה, אבל אף אחד לא חשב שצריך להתגרש. צריך לפתור את הבעיות יחד ולהתמודד".

כמי שחיתן זוגות רבים באזור, הוא זוכר את החתונה הראשונה שערך כאן בעמק. "הייתי עדיין רב צבאי אז", הוא נזכר, "הגעתי עם מדים לחתונה וכמובן שהיתה התרגשות מיוחדת. זה היה בשדה יעקב, ובני הזוג שחיתנתי עדיין גרים יחד במקום עם ילדיהם ונכדיהם. לפני כשלושה שבועות ערכו עבורי במוזיאון של קיבוץ יפעת ערב פרידה עם תערוכה של תמונות מהחתונות שעשיתי משנת 76' ועד היום, כיף להיזכר בזה".

כמי שחיתן אז והיום, זמיר שם לב היטב להבדלים בין החתונות בין הזמנים השונים. "פעם שעה זו היתה שעה, ולא כמו היום", הוא צוחק ומספר על האירוע שאותו לא ישכח. "שנתיים־שלוש אחרי שהתחלתי היו לי שבע חתונות בערב אחד בל"ג בעומר. אנשים עמדו בתור מכל הקיבוצים הסמוכים - רמת דוד, גבת, יפעת ועוד. התחלנו לחתן בארבע אחרי הצהריים וסיימנו בעשר בלילה. זה היה דבר חריג לגמרי. היום לא קורה שאנחנו עושים יותר מחתונה אחת בערב, כי בהזמנה רשום שבע וחצי בערב אבל החופה מתרחשת רק בתשע בלילה".

את הרגע הכי קשה שהיה לו כרב ראשי, הוא זוכר בסופו של דבר כרגע הכי מאושר. "היה לי מקרה מאוד לא נעים, שבו התברר שחיתנתי זוג שלא הייתי צריך לחתן לפי ההלכה", שיתף. "חששתי מאוד מדור ההמשך שלהם. בסופו של דבר דאגתי שהבנות שלהם יתחתנו כדת משה וישראל, ואני כל כך שמח על כך שהצלחנו לפתור את הבעיה הזו. אז זה היה הרגע הכי קשה והכי מאושר שלי ביחד. התחיל קשה ונגמר נפלא".

להפסיק את הפילוג

לאורך השנים עבד זמיר עם ראשי המועצה השונים, כשלדבריו, הסתדר עם כולם. "היו את חיים ראם, ישראל פרדקין, מולה כהן, איתן ברושי שהיה כמה קדנציות, ועכשיו כמובן אייל בצר, שנבחר שוב כראש מועצה ואני שמח על כך. לא היו לי היתקלויות עם אף אחד מהם ושמחתי לשתף איתם פעולה", אמר.

על העמק עצמו, לזמיר יש רק דברים טובים להגיד: "המקום נפלא. המשפחה שלנו מאוד נהנית פה. אנחנו גרים בבית משפחתי שזה לא שיכון אבל גם לא עיר. מדינת ישראל אמנם לא ששה לזה כי אנחנו הולכים ומתרבים, אבל יש פה אווירה מאוד נוחה לגידול ילדים".

מה שכן מפריע לו והוא היה רוצה מאוד שייפסק, זה הפילוג בין העדות במדינה. "עליתי לארץ ממרוקו בגיל 13", סיפר, "אני רב של יישוב אשכנזי ובזמנו זה היה דבר די טבעי כאן. ההתייחסות היתה עניינית. בימים ההם אף אחד לא חשב שרב מרוקאי לא יכול לפסוק לאשכנזים או לתימנים וכדומה, זה לא הפריע לאף אחד והייתי רוצה שזה יהיה ככה בכל הארץ. צריך להפסיק עם הטמטום של שני רבנים - רב ספרדי ורב אשכנזי. זה דבר מיותר שלא צריך להיות. אנחנו עם אחד ואני יכול לפסוק גם לאשכנזים, גם לספרדים ולכל אחד אחר".

מה הדבר הבא?

"עכשיו אני מקווה להתרכז בפרויקט שלי בנושא הרמב"ם, שכתב את כל 'משני תורה' ואת כל 'מורה נבוכים'. יחד עם זאת, יש כמה מקומות שהרמב"ם הרשה לעצמו להשמיט מדברי הגמרא, ומצאתי 200 מקומות כאלה. בזה אני עוסק כרגע. אני מקווה שאצליח לפתור חלק מהעניין כי זה דבר נפלא".