צילום: שרון צור

איך נראית השבת שלך?

"אני עושה את הקניות בבית כבר מיום חמישי. אנחנו עושים את הארוחה שבוע שבוע - פעם אצל ההורים עם כל המשפחה, האחים והנכדים ופעם אצלנו בבית עם אורחים וחברים. את שישי אני מתחיל עם הקפה של הבוקר ואחר כך מבלה עם הבת הקטנה שלי. בדרך כלל אני לוקח אותה לחוג סוסים או שאני מבלה איתה ועם אשתי זמן איכות. בשעה 12:00 אני מתחיל את ההכנות למשחק.

"האווירה של סוף השבוע תלויה בתוצאה של המשחק: אם נצרת עילית מנצחת, אני עושה כל מה שמבקשים ממני. אם אנחנו מפסידים, יש פחות מצב רוח לצאת לטייל בשבת. בדרך כלל בשבת או שאנחנו הולכים למשפחה של אשתי לאכול צהריים או יוצאים לטייל והולכים לים בקיץ. בשבתות אני גם הולך הרבה לראות את הנוער של נצרת עילית משחקים".

מי מכין את הארוחה בשישי בערב?

"אשתי אחראית על הבישולים, היא אלופה במטבח. עושה לנו את הבשר המפורסם שלה שהיא מכינה בתנור. היא אלופה בדגים חריפים ובכל סוגי הסלטים. אני מת על הבישולים שלה. המשפט אשת חיל תפור עליה. את אשתי הכרתי בגיל 28, אבל אני חולם עליה מגיל 0. ובכלל כל המשפחה שלנו מומחים באוכל: לאח שלי יש מסעדה בתל אביב ו'הצרפתייה הקטנה' שייכת לאחיות שלי. חוץ ממני כולם תותחים במטבח, אני תותח בלאכול".

אתה הולך לבית הכנסת?

"לא, לבית הכנסת לא יוצא לי ללכת".

אתה עושה קידוש בליל שבת?

"כן, אנחנו דואגים לעשות כל יום שישי קידוש. שרים 'שלום עליכם'. גם בגלל המסורת וגם כדי לאחד את המשפחה".

צילום: שרון צור

אתה מצליח לנוח בשבת?

"בחורף אנחנו נשארים בבית ורואים סדרות יחד. השבת מבחינתי כולה מוקדשת למשפחה ולמנוחה".

זיכרון ילדות מיוחד מהשבת?

"החמין של שבת זה משהו שהוא קבוע עד היום. היינו נוסעים לבקר את סבא וסבתא שלי כל יום שבת בעפולה ואחר כך היינו דואגים תמיד להגיע בשעה 15:00 בצהריים לנצרת עילית כדי לראות את המשחק. היינו נוסעים אני, אחי ואבא שלי שגם היה חבר הנהלה בקבוצה לכל המשחקים. שלמה אדלר, עובד גרינפלד זיכרונו לברכה ואריה אקרמן שיחקו אז והערצנו אותם".