את מה שמשפחת סויסה עברה בשנה אחת, כנראה שגם טובי התסריטאים היו מתקשים להעלות על הכתב. אם מישהו מהם כבר היה מצליח, היה לו פה חומר לסדרה עם כמה עונות. אבל צמד האחים אילן ושרון סויסה, מאמן מגדל העמק ומנהל הפועל נוף הגליל בהתאמה, מתמודדים עם החיים. קלילים ושומרים על חוש הומור גם אם השנה האחרונה לא היטיבה עמם, בלשון המעטה.

אילן ושרון סויסה ליד קבר אמם ז'קלין ז"ל * צילום: שרון צור

זה התחיל אחרי האופוריה של משחקי הפלייאוף של ליגה א' צפון, בסוף עונת המשחקים של 2017\2018, שבה המאמן אילן סויסה היה קרוב מאוד לעשות את הבלתי ייאמן עם קבוצתו עירוני טבריה ולהעפיל לליגה הלאומית. דווקא אז הוא גילה כי המקור לכאבים העזים שחש במשך שבועות הוא כתוצאה ממחלת הסרטן שבה חלה. ה'בום' שקיבל היה גדול עוד יותר לנוכח העובדה שאמו ג'קלין נאבקה בעצמה באותו הזמן במחלה הקשה, ממנה סבלה כתשע שנים. הצרות לא הפסיקו לדפוק על דלתו של אילן, כאשר לצד הטיפול בעצמו ובאמו החולה הגיעו הפיטורים המכוערים מהמקום שהיווה בית עבורו במשך שלוש שנים נפלאות - עירוני טבריה.

בחודש מרץ איבדו האחים סויסה את אמם היקרה שנפטרה מהמחלה. שרון, שהיה קרוע בין מות אמו לבין האח שעובר טיפולים קשים, חווה בעצמו באותה תקופה טלטלה מקצועית לא פשוטה כשבדקה ה־97, במחזור האחרון של הליגה הלאומית, נגנז חלום העלייה לליגת העל של קבוצתו נוף הגליל ובכך ניתנה סופית החותמת לטעם המר של השנה הזו.

חסרה בכל דקה

כעת הם מתיישבים יחד לדבר על הכל בראיון גלוי לב שמתרחש בצהרי יום שישי בחדרו של המאמן אילן סויסה, אחרי שהעביר משחק אימון של קבוצתו החדשה הפועל מגדל העמק. בעוד שרון יכול לירות בלי מעצורים, אילן הוא המתון יותר מביניהם - אולי בזכות פער שלוש השנים שעומד ביניהם. אחים לפי הספר, משלימים האחד את השני בדיוק איפה שצריך. "אנחנו בקשר טוב. מדברים ומתייעצים על הכל כמה פעמים ביום. כדורגל, משפחה וכל מה שמסביב", הם מעידים.

כשמתחילים לדבר על אמם הם נשענים לאחור ולוקחים נשימה ארוכה. "אמא נאבקה במחלה תשע שנים אבל אף פעם לא ידענו את חומרת המצב באמת", אומר שרון ואחיו ממשיך, "רוב התקופה שאמא היתה חולה אבא שלי היה איתה. הם לא סיפרו הכל כדי לא להדאיג. כשאני חליתי כבר הבנתי יותר מה עובר עליה - הטיפולים, הלילות בלי השינה, והיה לי קל יותר להזדהות. שרון קצת פספס את הזמן הזה כי הוא נכנס לכל העניינים בכדורגל וגם היה לו יותר קשה להכיל את זה", אומר אילן.

שרון: "לא פספסתי מרצון. הם לא רצו לספר לנו יותר מדי. אמא שלי אמרה לאבא 'אל תדאיג אותם'. לא ידענו עד כמה המחלה חמורה".

בשבוע האחרון לפני מותה, כשהמצב החל להידרדר, המשפחה כבר לא יכלה להסתיר מהם את חומרת המצב. "הייתי בהכנות למשחק בית נגד מרמורק ואחותי התקשרה שאגיע הביתה כי המצב לא טוב", מספר שרון, "לא הבנתי עד כמה לא טוב עד שהיא שלחה לי הודעה מהרופא שהבהיר שזה עניין של זמן. נכנסתי לירון (הוכנבוים) בוכה והודעתי שאני הולך". יום למחרת ג'קלין כבר אושפזה בבית החולים ואחרי ארבעה ימים היא נפטרה.

ההתמודדות עם מות האם לא קלה עבור האחים שמרגישים בחסרונה בכל דקה. "ההתמודדות היא יומיומית. כשאנחנו בכדורגל ובעבודה אז הראש עסוק, אבל בכל רגע זה איתנו", הם מודים.

אילן: "אני אכלתי איתה יום-יום, חלקנו את הרגעים הקשים של המחלה. היא חסרה לי מאוד. בלילות זה מכה בי במיוחד. אני לא נרדם מהכאבים ומהמחשבות עליה".

שרון: "ראיתי את זה קורה מול העיניים שלי. את הנשימות האחרונות שלה. אני הזעקתי את הרופאה והודעתי לכולם שיבואו להיפרד", הוא מספר, "העבודה מעסיקה אותי ואני מנסה לא לשקוע, אבל כשאני הולך לישון המחשבות מתחילות לצוף. יש ימים שאני לא רוצה לקום מהמיטה, לא לכדורגל ולא לכבאות. עברו חמישה חודשים ואני עדיין לא מעכל. משהו בשמחת החיים שלי בפנים נכבה".   

בעקבות המקרה השניים התקרבו לדת. אילן דואג לשמור שבת יחד עם המשפחה כמו גם שרון ובתו הקטנה. להתחזקות נוספה כיפה איתה הוא מסתובב על ראשו. "אחרי מקרה כזה אתה מקבל פרופורציה. נהיה סבלני יותר, מקדיש זמן למשפחה", מסביר אילן את השינוי שחל בין היתר גם בעקבות ההתקרבות לדת.

שרון: "ההתקרבות לדת ממתנת אותך. אחרי שדבר כזה קורה אתה מסתכל על הדברים אחרת. היום אני מדבר עם אבא שלי כמה פעמים ביום ודואג לו כמו ילד".

פגיעה אישית

למרות הרצון לגונן על ילדיה, אף אחד לא הכין את האם והמשפחה שהמחלה הקשה לא תפסח גם על בנה הבכור, אילן. גילוי המחלה שהגיעה רגע אחרי סיום המאבקים של קבוצתו עירוני טבריה בניסיון לעלות לליגה הלאומית, הותיר בו הלם. "הייתי במשחקי הפלייאוף, גול אחד מליגה לאומית. עוד לא הספקתי לנשום וכבר הלכתי לבדוק את הגולה שיצאה לי וסחבתי איתי חודשיים. ואז נחתה עליי המכה. עוד לא התאוששתי מהבשורה וכבר הייתי צריך להתמודד עם המוות של אמא. אז איך זו לא תהיה השנה הכי קשה?"

פחדת?

"בטח. עד היום. תמיד יש את המחשבות של למה זה מגיע לי. בהתחלה לא יכולתי להירדם מהפחדים שאני לא אקום. הייתי מתיישב עד הבוקר. יש ימים שאני אומר די, אין לי כוח, מה שיהיה יהיה", הוא משתף, "היום אני יודע שאין מה לה לעשות וצריך להתמודד. אמא שלי אמרה לי 'אתה חזק ואתה תעבור את הכל'. לא מפחיד אותי לעזוב את הכדורגל, אבל זה כן יאכזב אותי. אני שואב את החיזוקים מאשתי שתמיד לצדי, מהמשפטים שאמא שלי תמיד היתה אומרת לי וכמובן מהכדורגל שמחזיק אותי. כשאני לא באימון יש לי כאבים חזקים יותר".

את הבשורה על המחלה הוא לא סיפר מיד לאחיו. "זה לא היה סוד, אבל שרון היה בתאילנד עם אשתו כשהגיעו התוצאות של הבדיקה ההורים שלי שמרו על הילדים שלו, אז העדפתי לחכות ששרון יחזור. הוא היה בין הראשונים שסיפרתי להם".

שרון: "לא היה פשוט לשמוע את זה. זה הלם. אחרי מה שעברנו עם אמא שלי, לקח לי זמן לעכל את זה". 

למרות הקשיים אילן ניסה לשמור על שגרה, המשיך להגיע לאימונים ולמשחקים גם כשהגוף כבר בגד. דווקא הדבר ששבר אותו יותר מכל היה המלחמה מול עירוני טבריה. הוא ומנהל הקבוצה ירון בן דוד לא ראו עין בעין את הדברים כשהשיא הגיע כאשר בן דוד נשמע מתבטא ברדיו באומרו: 'אם היה לי כסף, הייתי מחליף את אילן סויסה'. זה מבחינתו של סויסה היה קו אדום: "זה משהו שאני לא אוכל לסלוח להם עליו. אני חושב שצריך להיות בני אדם לפני. אי אפשר להתבטא בצורה כזו כשיש לבנאדם משפחה בבית".

לא מפסיקים להתגעגע (צילום: שרון צור)

אילן טוען כי מגיעות לו עוד שלוש משכורות מעירוני טבריה והמאמן הגיש תביעה נגד המועדון בשל כך. "זה השאיר לי מועקה. אם הדברים היו מתנהלים אחרת הייתי מוותר על הכסף, אבל הדרך שלו השאירה אותי כועס ומאוכזב. נסעתי חולה למחנה אימונים ועברתי שם ימים קשים וזה מה שאני מקבל? יש דרך לעשות את הדברים. אני וירון (בן דוד) לא שידרנו על אותו גל - אין בעיה. אבל הוא חצה הרבה קווים אדומים ברמה האישית".

אכזבה קשה

אחרי כל התהפוכות האלה בחיי האחים, הדבר היחיד שהיה יכול להמתיק ולו במעט את הגלולה המרה היה עלייתה של הפועל נוף הגליל לליגת העל לאחר 15 שנים. אבל אחרי שהקבוצה הובילה במרבית העונה את הטבלה וסומנה כעולה בטוחה, הגיע פלייאוף עליון כושל במיוחד עם אובדן של 7 נקודות פור מהמקום השני שהותיר את הדרמה למחזור הסיום שבו הסוף ידוע לכולם: נוף הגליל איבדה את העלייה להפועל כפר סבא בשניות הסיום של העונה - בדקה ה־97 שתיחקק עוד שנים רבות בהיסטוריה של המועדון.

שרון מודה כי עדיין לא התאושש מאותה דקה אכזרית. "שלחתי את אילן למשחק בעפולה. הוא 'שידר' לי אותו. התכתבנו והוא אמר לי שזהו, התקפה אחרונה והשופט שורק לסיום. אצלנו כבר התחילו לצעוק 'יש' ופתאום אילן מודיע לי שכפר סבא הכניסו גול, 3-2. זו היתה אכזבה גדולה. היתה לנו עונה כל כך מוצלחת ובסוף אתה מפספס את זה - אין יותר קשה מזה", משתף שרון ומוסיף, "זה עדיין מלווה אותנו כקבוצה כי לכל מקום שאנחנו מגיעים דואגים להזכיר לנו את זה. אנשים לא מבינים איזו טראומה זו היתה עבור המועדון".

למרות המכה המקצועית הוא מודה כי אובדן אמו שם גם את הכדורגל בפרופורציות: "אחרי מה שעברנו עם אמא, הכל מתגמד. גם הכדורגל".

אילן: "זו פשוט שנה שהכל הלך לנו הפוך בה. אתה מרגיש שכל העולם נגדך".

שרון: "אני חושב שנבנה פה סגל טוב ומאוזן העונה. שחררנו שחקנים אבל הגיעו שחקנים טובים והיה גם צורך לרענן את השורות אחרי שנתיים. אני חושב שיש קבוצה טובה, אבל לא לרוץ לעלייה כמו שכולם חושבים".

תקווה חדשה

בימים אלה מכין אילן את קבוצתו החדשה לקראת העונה שבפתח ולא מפחד להצהיר כי למרות העונות השחונות הקבוצה מייעדת לפלייאוף עליון ומסביר מדוע בחר להגיע דווקא לפה: "היו לי כמה הצעות אחרות אבל מגדל העמק הרגישה לי הכי טוב. אני חושב שזה מקום שאני יכול רק להרוויח ממנו. נבנה סגל טוב והמטרה היא לצאת ממאבקי התחתית וללכת עם הפנים קדימה לפלייאוף העליון".

אילן, הקבוצה הבאה שלך זו הפועל נוף הגליל?

"קודם שאני אהיה בריא, אחר כך אני אחשוב על הקבוצה הבאה".

תמיד ביחד (צילום: שרון צור)

אבל זו המטרה הבאה?

"כן. אני מרגיש שמיציתי את ליגה א', אבל בגלל הסיבות הבריאותיות העדפתי להמשיך עוד עונה בליגה הזו. ליגה לאומית זו אכן המטרה".

היה דיבור על זה שהקיץ שתגיע לנוף הגליל.

"כן, אם המתווה בין מכבי חיפה לנוף הגליל לא היה מסתדר אז הייתי שם. ישבתי עם רועי כהן בנושא כמה פעמים. גם כשאימנתי את טבריה בפלייאוף כבר קיבלתי הצעה מגיל ברעם, אבל הרגשתי לא בשל עדיין. גם לא רציתי לעזוב את טבריה באמצע המאבקים".

שרון, אם אילן היה מאמן בקבוצה זה היה יוצר בעיה?

"לא, צריך לדעת לעשות את ההפרדה. לכל מאמן יש את הכללים שלו ואני מכבד את הדרך שלו. אותו הדבר אם אילן היה מאמן".

איזה סיפור ייכתב לאחים סוויסה בשנה החדשה?

שרון: "את הגרוע מכל אני רוצה לקוות שעברנו. אני מקווה שאילן יבריא ושנקבל בשורות טובות - זה הכי חשוב מבחינתנו. אחר כך העבודה והכדורגל".

אילן: "קודם כל שאני אקבל בשורה משמחת מהרופא שיגיד שהכל בסדר ואצא לדרך חדשה. ואם אני אגיע לפלייאוף עם מגדל העמק שהאמינו בי למרות כל מה אני שאני עובר, אז זה יהיה הישג אדיר מבחינתי. אחרי שנה כל כך גרועה שהיתה לנו, שהשנה הזו תהפוך למתוקה כמה שאפשר".

יו"ר עירוני טבריה ירון דוד מסר בתגובה: "מפאת כבודו של אילן סויסה אני בוחר שלא להתייחס לדברים. מאחל לו בריאות ורפואה שלמה".