לרונן לין, קואוצ'ר ורץ מרתון בן 67 מקיבוץ משמר העמק, יש סיפור חיים שנשמע כמעט בדיוני. שחלה בסרטן מסוג מיאלומה (סרטן מח העצם) הוא עשה דברים שנראים מנוגדים להיגיון: "כשסיימתי ריצת מרתון שלושה חודשים אחרי השתלה של מח עצם, כשרוב האנשים בשלב הזה עוד במיטה ולא מסוגלים לקום, הבנתי דבר אחד: ש'בלתי אפשרי' זה צמד מילים ענקיות שהמציאו אנשים קטנים", אומר לין. "הבלתי אפשרי הזה הפך להיות אפשרי. הבלתי אפשרי של אתמול זה הקשה של המחר והקל של השבוע הבא".

רונן לין. כלי להעצמה (צילומים: שרון צור)

חינוך דרך הגוף

לין, נשוי ואב לשניים, שירת כלוחם בסיירת מטכ"ל ועם שחרורו עבד כשמונה שנים במשרד הביטחון. לאחר מכן החל ללמוד חינוך גופני והתמחה בחינוך מיוחד: "הבנתי שהמקום היחיד שבו אני יכול לעשות שינוי או להקרין את מה שיש לי לעולם הוא דרך חינוך. אמנם למדתי חינוך גופני, אבל המילה 'חינוך' היתה לפני ה'גופני'. חינכתי דרך הגוף ופחות התעסקתי בלקפוץ לגובה או לרוחק, אלא איזה בנאדם אפשר להוציא ממך דרך זה שאתה לומד להכיר את הגוף שלך", הוא מסביר.

למה התמחית בחינוך מיוחד? 

"יש שם הרבה יותר לב. דרך אלה שאנחנו מכנים בשפה מגעילה 'מוגבלים' הבנתי שמוגבלויות יש לכולם וצריך לחפש מילה אחרת. כולם בעיניי שווים לחלוטין וככה התייחסתי אליהם".

החיבור שלו לילדי החינוך המיוחד התעצם כאשר נולד לו ילד: "ב־94' נולד לי ילד פג, בשבוע ה־29", הוא מספר. "הוא נולד עם שיתוק מוחין והיה בטיפול נמרץ חודשיים. הוא נולד עם פגיעה פיזית קשה ומתנה אדירה בראש. הוא אמנם צריך עזרה בצד הפיזי, אבל הראש שלו עובד יוצא מן הכלל. ביום הבחירות הוא הוזמן על ידי סתיו שפיר להיות שותף למחנה הדמוקרטי. הוא במקום ה־34 במחנה הדמוקרטי".

אחרי שלימד 15 שנה במוסד החינוכי 'שומריה', החל לין לחפש את היעד הבא: "עזבתי את ההוראה והתחלתי ללמוד את הקואוצ'ינג הקלאסי, שאז רק התחילו את זה", הוא מספר. "פיתחתי מודל של אימון פיזי ומנטלי שמתבצע בשטח. זאת אומרת, תוך כדי אימון פיזי המתאמן מזהה את הנקודות שהוא רוצה לטפל בהן ואז הוא יכול לשנות אותן ולהתאים אותן לתפיסה החדשה שהוא רוצה להיות בה. זה מודל מיוחד שמתאים לכל סוגי האוכלוסייה".

זה כ־15 שנה מתחזק לין יחד עם עוד שותף את העסק שלו בקיבוץ משמר העמק, שנקרא out door. "זה בעצם קואוצ'ינג בשטח. אני מחזיר את הטבע לטבע - את הטבע של האדם לטבע שמסביב. מתחברים בחזרה לשורשים שלנו", הוא אומר ומוסיף, "אני כבר התחלתי להתנתק ויוצא להנאתי לפנסיה. עכשיו אני לוקח רק אנשים שמאוד מעניינים אותי או שמצליחים לשכנע אותי שאמשיך לעבוד".

לין. הכל בראש

"בקושי יכולתי לשבת"

לפני 12 שנים השתנו חייו של לין מן הקצה אל הקצה. זה התחיל כשהרגיש שמשהו לא כשורה: "ראיתי את התוצאות שלי בריצה והרגשתי שקשה לי. הבנתי שמשהו פה לא תקין. עשינו בדיקות מקיפות וגילינו את המחלה. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש זה מה יקרה לדקל אם יקרה לי משהו, מי יטפל בו. אבל מהר מאוד אמרתי 'הלו, מה זה המחשבות האלה. שום דבר, באים, מטפלים וממשיכים הלאה'".

על הטיפולים הוא מספר, "לא הסתרתי כלום מאף אחד. הפכתי את כל הסיפור שלי לכלי להעצמה. אחרי חצי שנה אמרו לי שביום חמישי נכנסים להשתלת מח עצם, אבל אמרתי להם שזה לא מתאים לי, כי ביום שישי למחרת יש לי חצי מרתון. הרופאים אמרו לי, 'תגיד, השתגעת?' הולכם לעשות לך השתלה'. אבל החלטתי שזה מה שעושה לי טוב וככה אני ארגיש חי".

לין עשה את ריצת חצי המרתון בליווי אחיו, בנו וחברה טובה שהיא גם רופאה. "הזהרתי אותם שאני אחרי כימותרפיות וסטרואידים ושאין לי מושג איך אני אעמוד בזה, ובאמת בקילומטר ה־17 התפרק לי הגוף פשוט. נעצרו לי הרגליים ולא יכולתי לזוז. ארבעת הקילומטרים האחרונים היו מאבק דרך הראש, כי לא היה לי גוף. זו לא היתה ממש ריצה אלא יותר הישרדות. אבל עמדתי במטרה שלי. מנכ"ל 'מרתון ישראל', עופר פדן, לקח אותי תחת חסותו וסיפק לי כל מה שאצטרך כדי שאצליח לעבור את המסלול הזה".

ביום ראשון שאחרי המרתון לין כבר נכנס להשתלת מח עצם: "כשהתעוררתי אחרי ההשתלה הבנתי מה זה פרופורציות בחיים. אתמול רצתי חצי מרתון והיום אני לא יכול ללכת שני מטר. כל תהליך ההשתלה לוקח שעה וחצי במצטבר, במשך שלושה ימים, חצי שעה כל פעם. אבל ההחלמה ממנה היא שנה וחצי. שכבתי במיטה עם כאבי תופת בעצמות ואמרתי לעצמי שאני מוכרח לצאת מזה. נזכרתי במירוץ 'הרי געש' ברמת הגולן והחלטתי שזו המטרה הבאה. פרסמתי בפייס שאני מגיע למרתון בעוד שלושה חודשים. לא יכולתי להתאמן לפני, בקושי יכולתי לשבת. הגיעו עשרה חברים, רצי אולטרא מרתון, ללוות אותי. בקושי סיימתי, אבל בסוף רצתי  15 ק"מ", הוא אומר, והשומע מתקשה להאמין.

"סיפורים קורעי לב"

ללין ציפתה השתלה נוספת, שאחריה הוא התקשה להתאושש: "אמרתי זהו, הפעם אני כבר לא יוצא מזה. הגוף כל כך כואב והרוס שזהו, השתמשתי בכל הבטריות", הוא מספר. "ואז פתאום עלתה בי מחשבה מטורפת. אמרתי, למות אני יכול כל יום, אבל לחיות אני צריך לבחור. ועכשיו אני בוחר לחיות. התקשרתי לחבר טוב שאחראי על מירוץ שנקרא 'סולל עמק' ואמרתי לו שאני רוצה לרוץ מרתון. הוא אמר לי, 'מה מרתון. אתה בבית חולים ואין לנו מירוץ מרתון'. אז אמרתי לו, 'אתה תעשה לי מרתון'. הוא אמר 'אוקיי, בשבילך אני אעשה מרתון, אבל לא יירשמו לזה חוץ ממך'. בסוף נרשמו 140 איש למרתון הזה".

שלושה חודשים אחרי כן יצא לין למרתון ההוא: "הרופאים בשלב הזה לא רצו שאני אתחיל ללכת בכלל, הם רצו שאתחיל להתחזק. כל הריצה היתה דרך הראש. לא היה לי גוף. גם פה זו היתה בעיקר הישרדות. המשמעות היא הרבה יותר חשובה מהתוצאה. חזרתי לחיים בדרך שאני מחליט וקובע".

לין. הריצה היא כלי להעצמה

איך אתה מסביר את זה שדווקא הריצה מחזירה אותך לחיים? מה הסיפוק שאתה שואב מזה?

"עשיתי מחקר בין האנשים שאני מכיר שהם רצים. האנשים שרצים, ואני מדבר על רצי שטח כמוני, הם אנשים טובים, כי הם חייבים לעזור אחד לשני. אם הם לא יעזרו היום, מחר לא יעזרו להם. אז בעצם יש אחוות ריצה שמחברת את כל האנשים ביחד, והתוצאה והמהירות אצל רובם יהיו תמיד בעדיפות השנייה אחרי ההתרגשות של הצד החברתי, ה'חברותא'. מהסיפורים האנושיים שעולים שם אפשר לעשות ערב שלם, וזו המטרה עבור רוב האנשים. הרבה יגידו שהתחילו לרוץ כי הם רוצים לרזות, אבל פתאום מתברר שהם חיים בתוך עולם של התמודדויות וקשיים אדירים והריצה היא פתרון הבעיה בשבילם, וזה הכי מרגש בעולם לפגוש את האנשים האלה. אני מכיר רצים שמסיימים כל מירוץ בבכי, מתפרקים על הקו. האנשים הכי חזקים וגיבורים שיש. מההתרגשות הזאת של עמדתי במשימה שלקחתי על עצמי. אלה אנשים שממלאים אותך בהשראה באמצע השטח עם סיפורים קורעי לב".

פחות משנתיים אחרי ההשתלה השנייה, שנקלטה אף היא בהצלחה, לין אומר שהמחלה בעצירה: "המחלה שלי לא עוברת. זה סוג סרטן שרק שני אחוז מתרפאים ממנו. עוד מוקדם מדי להגיד, אבל כרגע הבדיקות בסדר. הכל עוד מפורק והגוף צריך להתרפא ולהתאחות. מה שהיה זה כבר לא מה שיהיה, אבל אני אמשיך לעשות מה שאני עושה הכי טוב שאני יכול. אני כבר לא משתולל ולא עושה כמה שיותר אלא הופך את זה לכלי העצמה לאנשים אחרים. אני כמעט לא רץ לבד ותמיד מזמין איתי עוד אנשים שיחוו את זה דרך המשקפיים שלי".

ריצה, יין ומסיבות

לאחרונה השתתף לין במירוץ הבוז'ולה הצרפתי. המירוץ הגיע לישראל זו הפעם השנייה בהיסטוריה. הוא יוצא מצרפת, וכולל שלושה מקצים של 21 ק"מ (חצי מרתון), 12 ק"מ וחמישה ק"מ. בהתאם למסורת הצרפתית, גם בארץ עבר המירוץ דרך מסלול היקבים והמשיך את המסורת של ריצה בתחפושות מושקעות, הצבת תחנות טעימה של יין וכיבוד איכותי בצדי המסלול, וכן מתחמי מוזיקה להפוגות בריצה, מסיבות ריקודים מקומיות ועוד. "עופר (פדן) שמע ממני על מרתון בוז'ולה. הצעתי לו להצטרף אליי למרתון בצרפת והוא היה בשוק מהעוצמה של החגיגה שם, מהמירוץ החברתי הזה. אמרתי לו שלכזה דבר אנחנו צריכים לשאוף כי זה מה שמחבר בין אנשים, המירוצים החברתיים, ולשמחתי עופר הרים את הכפפה. זו הולכת להיות חגיגה ובעיניי זה הולך להיות המירוץ המרגש ביותר בארץ".

לין לא מסתפק בזה, וכהרגלו כבר חושב על היעד הבא: "נרשמתי גם לחצי מרתון 'סובב עמק' בסוף אוקטובר ולמרתון המדברי באילת בסוף נובמבר", הוא אומר. "אני עושה את זה לאט לאט ולא רוצה להתחייב יותר מדי קדימה. קודם אגמור את השנה הזו. אני כבר מזמן לא מתחרה אלא משתתף במירוצים. זה חלק מהמסע של החיים שלי. אני אף פעם לא מחשיב את כמות הפעמים שאני מסיים, אלא את כמות הפעמים שאני עומד על קו הזינוק. אם אני אסיים, זה כבר בונוס".