נתחיל רגע ברומנטיקה. לאמן את הפועל בית שאן זו זכות גדולה. כבוד ענק. לא מדובר בעוד מועדון, אלא באימפריה של כדורגל. נכון שכבר הרבה שנים בית שאן היא חלק בלתי נפרד מהליגות הנמוכות והיו לה לא מעט נפילות כואבות, אבל זו רק שאלה של זמן עד שהאימפריה תכה שנית, עד שהאימפריה תחזור.

רפי בוסקילה (צילום: שרון צור)

היום מאמן את הקבוצה רפי בוסקילה. עד לפני ארבע שנים הוא היה מאמן בליגה הלאומית. אבל הכדורגל הוא ענף מתעתע. פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה. עכשיו בוסקילה בשלב בקריירה בו המנייה שלו בבורסת הכדורגל צבועה באדום, אבל לא לעוד הרבה זמן. כך לפחות הוא ואלה שמאמינים בו מקווים.

בוסקילה הגיע לבית שאן בשביל מטרה אחת – להשאיר אותה בליגה ב'. במילים אחרות, לעצור את הנפילה לתהום. לכאורה לא משימה קשה במיוחד, אבל לאור הסיטואציה בה נמצאת הקבוצה זו משימה מורכבת, מסובכת ומאתגרת.

המנכ"ל שראל אזולאי בחר נכון שהביא בסיטואציה הקשה הזו את בוסקילה. ראשית, כי מדובר במאמן רעב להצליח, עם תשוקה עזה להישגיות. שנית, הוא מאמן מצוין, עם ידע וניסיון של הרמות הגבוהות ביותר. בית שאן הרוויחה, אבל גם בוסקילה קיבל מתנה משמים – להציל את בית שאן. כי בית שאן בכדורגל הישראלי הוא שם שתמיד מעורר כל כך הרבה רגשות טובים. 

בוסקילה התחיל את הקריירה שלו כמאמן ראשי בליגה ב' ואחרי שטיפס עד הליגה הלאומית הוא חזר שוב לליגה ב' כדי להתניע מחדש את קריירת האימון בו. מי שמכיר אותו יודע שהוא החמצה. כי הוא בהחלט מאמן שיכול וראוי להגיע רחוק יותר.

אם ישאיר את בית שאן בליגה, רק ישאיר אותה, זו תהיה עבורו ירית פתיחה לקאמבק. כי בעונה הבאה יש מצב שדברים יראו הרבה יותר טוב בעיר הכי מזרחית באזור.