לא משנה מה מזג האוויר. לא משנה באיזה משחק מדובר, חשוב או לא חשוב, גם לא משנה הליגה - ליגה ב' או ליגת העל. הוא תמיד יהיה שם, מאחורי השער, הוא והמצלמה. בשנים האחרונות הפך אבי רביבו ממגדל העמק לצלם הספורט העצמאי המוכר ביותר באזור, והאמת שגם בכל בארץ. הוא הפך ממש לתופעה מיוחדת ולחלק בלתי נפרד מנוף מגרשי הכדורגל בצפון.

אבי רביבו במגרש. תמיד עם מצלמה (צילומים: שרון צור)

רביבו מגיע לכל משחק שמתקיים בסוף השבוע במגרשים באזור - אם זה משחק בליגה א' צפון, בליגה ב', בליגה הלאומית וגם בליגות של נערים ונוער. אין מצב כזה שיתקיים משחק במגדל העמק או ב'גרין' והוא יעדיף לשבת בבית או לבלות בבית קפה. לעתים הוא אף מתרוצץ בין שני משחקים שמתקיימים באותו יום.

מבחינת אנשי הכדורגל באזור נחשב רביבו לצלם מזן מיוחד. למה? כי הוא לא מתפרנס מזה, וכל ההוצאות של המצלמה והנסיעה למשחקים הן עליו. הוא מצלם היום נטו מתוך אהבה עזה לכדורגל. 

"זה כיף לצלם. זה כיף לתפוס שחקנים באיזו פוזיציה מיוחדת. אני נהנה להביא תמונה טובה", הוא מסביר מאיפה האנרגיות, "תוך כדי הצילום במגרשים אני מכיר אנשים ושחקנים. זכיתי להכיר עולם ומלואו בכדורגל. אני שמח שיש אנשים שחושבים עלי חיובי. איפה שאני לא הולך אני לא נתקל בבעיות. יצרתי קשרים טובים".

למד מצלמים

עד לפני חמש שנים הוא היה רחוק מאוד מהעיסוק שהפך אותו לדמות מפורסמת ואהודה במגרשי הכדורגל. במקצועו הוא נהג משאית בחברת 'מובילי דרור'. היום שלו מתחיל בשעה מוקדמת מאוד, 04:00 בבוקר, כשרובנו עוד מתהפכים במיטה. הוא עולה על המשאית עם אור ראשון ונוסע בקו קבוע לירושלים.

רביבו (34) עדיין רווק. הוא בנם הבכור של  מרים, מזכירה בבית ספר לבנות ב'מגדל אור' והרצל, מציל בבריכה העירונית של מגדל העמק. יש לו עוד שלושה אחים: יובל (30), אסתר (22) ואלימור (16), ואחיינית אחת.

כאמור הוא נולד וגדל במגדל העמק. למד בבית הספר היסודי 'יערת העמק' ואחר כך בתיכון 'רוגוזין'. בצבא שירת כנהג בחיל האוויר באזור גבול הצפון. כילד וכנער מתבגר, צילום ומצלמה אף פעם לא עניינו או משכו אותו. הוא חלם להיות כדורגלן. שיחק במחלקת הנוער של מגדל העמק (עוז מרלי ומוטי טובול אימנו אותו) והעריץ את ראובן עטר. 

החלום להפוך לכדורגלן מקצועי לא צלח מכל מיני סיבות, ואף שמאז שחרורו הוא החל לעבוד ב'מובילי דרור', האהבה לכדורגל לא דעכה, אלא להיפך: רק הלכה והתחזקה. זה מה שהוביל אותו לפתוח בשנת 2012 דף בפייסבוק בשם 'חדשות הכדורגל והרכילות של הצפון'. הוא הקדיש כל יום למעלה משעה כדי לעדכן את הדף בתוצאות משחקים, כובשי שערים, תמונות וסיפורים מאחורי הקלעים.

"האהבה שלי לכדורגל זו מחלה חשוכת מרפא", הוא אומר בחיוך רחב, "אמרתי לעצמי שאם לא אהיה כדורגלן לפחות אכנס לתקשורת הספורט, ומשם אתקדם. אני רוב הזמן סביב כדורגל. הייתי עוזב את החברה שלי בשבת בבוקר כדי ללכת לראות משחקים או לצלם. החיים הם סביב כדורגל. אני מעריץ של הדוקו־ריאליטי 'גולסטאר' ואוהד את בית"ר ירושלים. כילד הערצתי את ראובן עטר וכשהוא בא לאמן את הפועל עפולה התרגשתי מאוד. הערצתי גם את חיים רביבו ואלי אוחנה. כשראיתי את אלי אוחנה ב'סמי עופר' והצטלמתי איתו כמעט התעלפתי. מבחינתי הוא אגדה".

החיבור שלו לכדורגל היה דרך הדף שניהל, עד שיום אחד הציע לו חבר ממגדל העמק, העיתונאי קובי פורטל, להצטרף ככותב לאתר ספורט חדש באזור בשם 'בסט בול'. רביבו ראה בכך הזדמנות להתקדם והצטרף לשורת הכותבים והעורכים של האתר. "הצילום התחיל ממש במקרה. הייתי מגיע למגרשים ולא תמיד היה בתא העיתונאים מקום לשבת. אז יום אחד החלטתי לקנות מצלמה ולסקר את המשחקים מהדשא. ככה הכל התחיל".

רביבו רכש מצלמת 'ניקון' קטנה ופשוטה, הרחוקה מלהיות המצלמה המקצועית עבור צילומי ספורט, לרבות כדורגל, ובכל זאת הוא הצליח להוציא ממנה את המיטב. וככה, בלי רקע בצילום, בלי ידע על מצלמות ובלי שלמד דקה איך מצלמים הפך רביבו לצלם ספורט, בעיקר של משחקי כדורגל.

"בהתחלה לא היה לי מושג איך אני מצלם. הייתי מכוון את המצלמה איך שנראה לי. אחר כך התחלתי לבקש מצלמים שהגיעו למגרשים לכוון לי את המצלמה. ככה עשיתי עד שלמדתי את המצלמה", סיפר, "אחרי שמיציתי את ה'ניקון' הקטנה עברתי לצלם במצלמה מקצועית של 'ניקון', שגם אותה כבר הספקתי להחליף למצלמה מקצועית חדשה. אני היום אני מגשים את חלום הכדורגל דרך הצילום".

רביבו. קשר קרוב לעומר אצילי

כואב את בית שאן

לפני כמה שנים עזב את אתר 'בסט בול' והחליט להשקיע את מרב מרצו בצילום. הוא פתח דף פייסבוק חדש בשם 'אבי רביבו - צילום ספורט', שזוכה לאלפי עוקבים, שם הוא מפרסם את אלבומי המשחקים שהוא מצלם. ההתמקצעות שלו בצילומי כדורגל הפכה אותו לשם דבר בקרב הכדורגלנים, מליגה ג' ועד כוכבי ליגת העל ונבחרת ישראל.

"אני שמח שחושבים שאני מותג בקטע של צילומי כדורגל. זה מחמיא לי. כיף לי לבוא למגרשים, לראות אנשים, לקבל אהבה מכולם וכמובן לצלם. הגעתי למעמד ששחקנים מליגת העל שולחים לי הודעות להגיע לצלם משחקים. זה כבר אומר הכל. אוהבים שאני מצלם. יש הערכה", הוא מספר, "יש שחקנים שנוצר בינינו קשר טוב. כמו עומר אצילי שניסה פעם לסדר לי להיות הצלם של בית"ר ירושלים. נס זמיר מהפועל חיפה, ניסו קפליטו מהפועל חיפה, מנשה זרקה מהפועל חדרה, שהוא אחד האוהבים עלי".

מה התמונה שצילמת שמבחינתך היא בלתי נשכחת?

"צילום הבן של דני חייט ז"ל חוגג שער. זה קרה בשבוע שציינו שש שנים לאסון הכרמל. זה קרה במגרש במגדל העמק. הייתי אז מנהל קבוצת ילדים בעפולה של המאמן רודריגו גטיקה. הוא לא פתח בהרכב. באתי אליו כשהוא ישב בספסל ואמרתי לו: 'אם אתה כובש תרוץ אלי ואצלם אותך'. הוא נכנס לשחק במחצית השנייה ואז יצא הגורל והוא כבש. הוא התחיל לרוץ משמחה לכיוון אמצע המגרש ואז נזכר בי. הוא הסתובב ורץ לעברי תוך הנפת הידיים לצדדים. הוא גם צעק 'יש'. את המשחק הוא סיים עם שלושער. זו מבחינתי השגחה משמים".

מה היה המשחק הכי גדול שצילמת עד עכשיו?

"הפועל עפולה נגד מכבי פתח תקווה במושבה במסגרת רבע גמר גביע המדינה. עפולה העפילה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע המדינה. מבחינת העמק זה היה אירוע היסטורי ואני שמח שלקחתי בו חלק. גם את התבוסה 0:7 בחצי הגמר להפועל באר שבע צילמתי".

רביבו באצטדיון 'גרין' בנצרת עילית

איזה משחק שצילמת עדיין לא שכחת?

"המשחק שבסיומו ירדה הפועל בית שאן מליגה א' לליגה ב'. זה היה עצוב. כמעט שלא היה קהל במשחק הזה. אחרי שריקת הסיום למשחק התפזרו כולם כאילו לא קרה כלום. היה לי עצוב שלא היה לאף אחד אכפת שהקבוצה ירדה ליגה. בכל זאת בית שאן זו קבוצה שהיתה אימפריה באזור. אני מחבב מאוד את בית שאן. יש לה פוטנציאל גדול".

מספרים עליך שאתה מדבר עם שחקנים תוך כדי משחק, מעיר להם הערות מקצועיות בונות.

"אני בדרך כלל מפרגן להם. לפעמים אני זורק הערות מקצועיות מתוך הכיף שלי. אני לא מתבייש. אני אומר מה שיוצא לי. לשמחתי אף פעם לא התעצבנו עלי. כשעדן בן בסט שיחק במכבי תל אביב ונערך משחק ב'סמי עופר' נגד מכבי חיפה באתי אליו במחצית ואמרתי לו: 'היום אתה נכנס לשחק וגם כובש'. הוא ענה לי: 'עזוב אותך'. הוא אכן נכנס וגם כבש. בסוף המשחק הוא בא אלי ונתן לי את החולצה שלו. בבית"ר תל אביב/רמלה שיחק בלם בשם שחר פיבן. בכל פעם שהייתי רואה אותו הייתי אומר לו: 'אתה לא לליגה לאומית, אתה לליגת העל'. היום הוא שחקן בהרכב במכבי תל אביב. הוא לא שכח אותי ובכל הזדמנות מזמין אותי למשחק".

סלפי עם בופון 

אחד הדברים שרביבו אוהב לעשות במשחקים או באימונים שהוא מגיע אליהם הוא תמונת סלפי עם שחקן כזה או אחר. הסלפי הכי מפורסם שלו היה עם כוכב נבחרת איטליה, השוער האגדי בופון. "שבועיים לפני שנבחרת איטליה הגיעה לארץ גיליתי שהיא תקיים אימון אחד בנשר. למזלי אני מכיר את שלומי פרץ מנשר ושאלתי אותו לילה לפני אם זה אפשרי לבוא. הוא אמר לי שיש מלא אבטחה ושמירה ושאין מצב. למחרת, למזלי הייתי בחופש, בשעה 11 בבוקר שלומי התקשר אלי פתאום ואמר לי שהם בדרך למגרש והוא יוכל להכניס אותי. לא זוכר אם שטפתי פנים. מיד נסעתי לנשר ושלומי הכניס אותי למגרש. איך שראיתי את בופון יוצא מחדר ההלבשה משכתי אותו אלי וצילמתי סלפי. הוא היה נחמד מאוד. כל מי שרצה להצטלם איתו הוא עמד בסבלנות והצטלם. זה היה מרגש. מודה שרעדתי. לגעת בבופון מבחינתי זה כמו לגעת באלוהים".

אתה בן מגדל העמק, מה אתה חושב על הכדורגל בעיר אחרי שהסתובבת בכל מגרש אפשרי?

"הציפיות הן לא לעלות ליגה. מגדל העמק צריכה להיות קבוצה לגיטימית בליגה א'. יש דברים לשפר. אפשר לעשות יותר. בכל הספורט בעיר צריך להשקיע יותר, בעיקר במחלקות הצעירות, כדי שיצמחו פה ספורטאים".

הצילום שינה אותך?

"הוא חיבר אותי להרבה אנשים. הוא נתן טוויסט טוב לחיים שלי".

יש לך מטרה?

"לצלם ביום מן הימים עבור גוף תקשורת גדול. הרי כסף זה חלק מהמשחק".