לי פלקון. במונדיאל היתה בעד קרואטיה (צילומים: שרון צור)

כדורגל הנשים בארץ לא נחשב לענף פופולרי. היעדר תקציבים, חוסר השקעה ובעיקר חוסר אכפתיות מצד הגורמים שאמורים לקדם את העסק, גורמים לענף הנשי להיות די בצד. מצד אחד הוא קיים, אבל מצד שני כמעט אף אחד, חוץ מהמעורבים בדבר (השחקניות, צוות ההנהלה והמשפחות), לא באמת מתעניין בו.

בתוך חוסר הוודאות הזו הצליחה ישראל בכל זאת לייצר כמה שחקניות כדורגל מוכשרות ביותר כמו סילבי ז'אן, שלי ישראל, שירלי אוחנה ועוד רבות וטובות. מיש הולכת בדרכן היא הנציגה שלנו מהצפון, שמלהטטת על כר הדשא כבר מילדות - לי פלקון בת ה־26 ממשמר העמק.

פלקון משחקת בתפקיד קשרית קדמית ומגיל קטן נחשבה לעילוי עם חוכמת משחק וטכניקה אדירה שלא רואים גם אצל שחקני הכדורגל במגרשי ליגת העל שלנו. את הקריירה היא החלה בקבוצת בנים, שם שיחקה עד גיל 13. כשהגיע הגיל שבו היה צריך להפריד אותה ולהעבירה לקבוצת נשים, הגיעה פלקון לקרית טבעון. שם כשעלתה לקבוצת הבוגרות של המועדון חלתה במחלת הנשיקה ונעדרה זמן רב מהמגרשים. מטבעון עברה לאסא תל־אביב איתם זכתה בגביעים ובאליפויות, וכמובן שהיא גם משתייכת באופן קבוע לסגל ישראל של נבחרת הנשים.

התחלה לא קלה

אחרי שהשיגה את כל מה שהיתה יכולה להשיג בליגת הנשים בארץ, הבינה פלקון שאת הפוטנציאל הגלום בה היא לא תוכל לממש כאן ולכן החליטה כבר בגיל צעיר לנסות את מזלה מעבר לים. כבר ארבע שנים שהיא משחקת בליגה של הגדולים או יותר נכון של הגדולות. בעונה האחרונה היא שיחקה בליגה האוסטרלית בקבוצת 'סידני', לפני כן רשמה שתי עונות בגרמניה, היא הספיקה להעביר עונה בדנמרק וכעת היא בוחנת את האופציות לקראת העונה הבאה. המטרה, היא אומרת, זה לחזור לאירופה. "התחלתי את המסע הבין־לאומי בגיל 21. יצאתי לגרמניה, אבל חזרתי מהר מאוד. זו היתה פעם ראשונה שראיתי מה זה אירופה. אחר כך יצאתי לקבוצת 'ברונדי' בדנמרק, חזרתי לגרמניה ובעונה האחרונה שיחקתי באוסטרליה. ככה אני כבר ארבע שנים בחו"ל".

הטאלנטית מצהירה שמגיל קטן נמשכה לכדור. "מאז שאני זוכרת את עצמי מאוד אהבתי ספורט. אחי היה כל היום בכדורגל אז הוא סחף אותי אחריו", מספרת פלקון על הרומן שלה עם המשחק, "התאהבתי בזה בגיל צעיר ולא היה לי ספק שזה מה שאני הכי אוהבת לעשות. הייתי ממוקדת בזה תמיד".

כשבנות מתחילות לשחק כדורגל מגיל צעיר לרוב זה מתקבל בהבנה, אבל כשנערות עושות זאת, כבר מתחילים להסתכל על כך בעין קצת עקומה. פלקון מסכימה עם הדברים ואומרת שלמרות הלחשושים מהצד, שום דבר לא מנע ממנה להגשים את החלום.

"היתרון בגילאים הצעירים שאתה לא כל כך מודע לסביבה. בגיל 8 כבר היו לי חלומות לשחק כדורגל. בגיל ההתבגרות כבר החלו הקשיים והיה לי מאוד קשה מבחינה חברתית כנערה. זה משהו לא מקובל פה בארץ שנערות ישחקו כדורגל, אבל אף פעם לא חשבתי לפרוש. היו הרבה בנות אחרות שכן עשו זאת ופרשו בגלל התפיסה החברתית שהיתה על בנות שמשחקות כדורגל, במיוחד בתקופה ההיא. אני שמחה שהצלחתי לעבור את הגיל הזה, אבל הוא בהחלט לא היה פשוט", מספרת השחקנית.

למרות הרחשים מסביב, הוריה תמכו בה לאורך כל הדרך והבינו שזה מה שהיא אוהבת ורוצה לעסוק בו. "אבא שלי היה מסיע אותי לכל האימונים והמשחקים. אמא גם תמכה, היה לה מאוד חשוב רק שאני אמשיך את הלימודים, כי אותי כל מה שעניין זה הכדורגל, אז היא דאגה לתמוך בי בדברים שמסביב. הם הבינו לאט לאט שזה לא משנה מה הם רוצים ומה לא כי זה המקצוע שבחרתי ובהמשך הם ראו שזה באמת היה שווה את הכל". 

פלקון. עדיין לא חוזרת לשחק בארץ

לשנות את התפיסה

פלקון מודעת לרמה הנמוכה של ליגת הנשים בארץ, ולחוסר ההשקעה והפיתוח שלה בהשוואה למה שקורה בחו"ל או בליגה של הגברים. "ברור שהייתי רוצה לראות שיש את אותה השקעה בליגה של הנשים כמו אצל הגברים, זה משהו שאנחנו שואפים אליו. הוא לא שם והוא לא קרוב גם כרגע, אבל אני מקווה שנצליח לצמצם את הפערים בעתיד. יש הרבה מדינות בעולם שהן מפותחות מאוד בנושא הזה ואין הבדל בין הגברים לנשים. אנחנו, לעומת זאת, מדינה שלא נותנת את השוויון והבמה לנשים בספורט. הרבה מדינות עדיין לא שם ואנחנו גם חלק מזה. הדבר הראשון שיביא לשינוי זה פשוט לשנות את התפיסה. שהורה ישלח את הילדה שלו לכדורגל כמו שהוא שולח אותה לריקוד כי אין שוני בין השניים".

פלקון  אומרת שגם היא דוחפת לצמצום הפערים בלי שבכלל התכוונה על כך. "בלי שרציתי או שידעתי אני גם נותנת דחיפה לנושא. בנות מישראל רואות שיש אפשרות להגיע לרמות הגבוהות, אז אני מקווה שאני עוזרת לבנות צעירות שאמנם רואות את חוסר ההשקעה בהן אבל מבינות שהכדורגל בכל זאת שווה את ההשקעה".

עד שכל זה יקרה הכדורגלנית הצעירה מצהירה כי היא מבחינתה רוצה להמשיך ולשחק ברמות הגבוהות וחזרה לארץ לא נראית באופק. "זו הגשמה אישית שלי. הליגה בארץ לא מספיק טובה ואני לא מדברת על הבנות שבאות ונותנות מעצמן, אלא על ההשקעה בליגה עצמה שכרגע לא קיימת".

פלקון. כישרון יוצא דופן

ליגת האלופות

לפתח קריירה של כדורגלנית זה לא דבר של מה בכך, בטח כשמדובר בכדורגלנית ישראלית. פלקון מודעת לזה, אבל בכך לא הסתיימו שאיפותיה. "אני חושבת שכאשר אני אפרוש בעוד כמה שנים אז אני אגיד לעצמי הגשמתי את החלום. כרגע אני עדיין מרגישה שחסר לי המון למה שאני רוצה להגיע אליו. ה'דרייב' עדיין לא נגמר. כרגע אני רואה את עצמי רק באמצע הדרך".

מה השאיפות להמשך? טורניר גדול, תואר עם קבוצה בחו"ל?

"תואר עם הנבחרת אני פחות רואה קדימה. אז החלום האישי זה ליגת האלופות, להמשיך לשחק ברמות הגבוהות ובעיקר להוציא מעצמי 100 אחוז פוטנציאל שקיים בי, אני חושבת שזו הגשמת החלום הכי טובה מבחינתי".

מה היה הגול הכי חשוב עבורך בקריירה?

"הגול הכי  זכור לי היה כשהייתי בת 18. זו היתה הזכייה הראשונה שלי בתואר עם אסא תל־אביב. זכינו בגביע המדינה והכנסתי את גול הניצחון בדקה 89. ניצחנו 2-1. כשחקנית צעירה זה היה בשבילי רגע מאוד מרגש שאי אפשר לשכוח. אני זוכרת שלפני כן הייתי בלחץ עצום ושמחתי בעיקר שעמדתי בו ושמתי את גול ניצחון. זה רגע שאני תמיד אזכור".

חלק מהשינוי בתפיסה לדעתה הוא הכנסת עוד נשים לעולם הספורט. פלקון הוזמנה לפרשן את המונדיאל ב"כאן11" ונהנתה מאוד. "זו היתה חוויה ראשונה מסוגה בשבילי, אבל מאוד מהנה. אני שמחה שהייתי חלק מהדבר הזה ושסוף סוף נותנים את הבמה גם לנשים בעניין הזה. אני ומאמינה שזה יהפוך למשהו שבשגרה", היא אומרת.

מה דעתך על הרמה שהיתה במונדיאל 2018?

"אני מאוד נהניתי מהמונדיאל. כל נבחרת הראתה יכולות מדהימות. גם נבחרות שעל הנייר נחשבות ל'אפורות' נתנו הצגות יפות ובעיקר מנטאליות. קבוצות רבות הגיעו בלי רגשי נחיתות לטורניר הזה וזה היה משהו שמאוד יפה לראות".

מאיזה נבחרת הכי נהנית?

"קרואטיה. הפגינו גם כישרון וגם מנטאליות מדהימה ומבחינתי הם עשו את שלהם".