15 באוקטובר 1979, יום שני, אולם הספורט 'בית ציפורי' בכפר גלעדי. נהר של אוהדים מכל רחבי הגליל מתנקז לעבר שלוש הכניסות. מקומות מסומנים לא היו, וזוטות כמו סדרנים ופיקוח היו בגדר המלצה בלבד. אל תוך האולם נדחסו כ־1,500 צופים, שאליהם הצטרפה עוד כמות נכבדה של אוהדים במחצית. כל חלל פנוי נתפס - אפילו הפיגום להחלפת הנורות בתקרת האולם, שהתנשא לגובה של כעשרה מטרים, איכלס עשרות אוהדים.

בוב פדהרסט, ארז חזן, אריק מנקין, בועז רימון וקרל ווינפרי | רפרודוקציה: שאול גולן

13 שנים אחרי שהגה וניסה להקים קבוצה אזורית שתעלה לליגה הבכירה, גרשון פרינץ מקיבוץ שדה נחמיה יכול היה לקרון מאושר. חזונו קרם עור וגידים, וקבוצת הכדורסל הפועל כפר גלעדי/ גליל עליון עמדה לשחק את משחק הבכורה שלה בליגה הלאומית, אז הליגה הבכירה. המשחק מול הפועל תל אביב נגמר אמנם בהפסד לקבוצה הגלילית, אבל איש לא ייקח מהם את גודל המעמד.

"הייתי אז עוזר המאמן בליגה לאומית", נזכר פרינץ, שהיה קפטן ושחקן חמישייה בקבוצה עד שהיא העפילה לליגה הלאומית. "הקבוצה מכפר גלעדי היתה הניסיון השלישי שלי להקים קבוצה אזורית. עם ההצלחה של הקבוצה החלו להגיע פניות של שחקנים לבוא לשחק. הפור נפל על גיורא דורי ומיכה שוורץ, שהגיעו בהפרש של שנה.

"ב־1975 נחת בגליל גיורא דורי מקיבוץ רמת השופט, שחקן הפועל תל אביב ונבחרת ישראל. דורי, שניחן ביד מהמשובחות שנראו בישראל, גם אימן את הקבוצה. הוא זכה להוביל את הקבוצה לליגה הארצית ואז פרש ממשחק בשל פציעות. ב־1976, צליל גורלי ואני גייסנו את יוסי שריד - אז תושב מרגליות, מורה בתיכון 'דנציגר' בקרית שמונה וחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה - לפגישה בתל אביב עם ראשי מכבי תל אביב. מטרת הפגישה היתה לשכנע את שמעון מזרחי, שמלוק ואריה כספי לשחרר את מיכה שוורץ לגליל. הפגישה צלחה ושוורץ עם אשתו רחלי ובנו התמקמו בקיבוץ חולתה. עם רזומה בנבחרת ישראל ובמכבי תל אביב, שוורץ הוביל את הגליל בהצלחה רבה כמאמן־שחקן. במאי 1979 ההיסטוריה הושלמה - אחרי ניצחונות על הפועל נהריה ומכבי טבריה, שהיו היריבות על העלייה, הבטחנו את העלייה לליגה הלאומית, כשכל הגליל צוהל ושמח כמו בשושן הבירה".

הפלא בגופייה מס' 14

שאול בן סימון מקרית שמונה, שחקן עבר בהפועל קרית שמונה, היה הולך יחד עם אחיו יהודה לצפות במשחקים בכפר גלעדי: "הרבה אנשים עלו ברגל מקרית שמונה לכפר גלעדי. בחזרה כבר היה חושך גמור והיינו הולכים בשדות הביתה, כי לא היתה דרך מסודרת", מספר בן סימון. "הייתי מסיים את העבודה, מתארגן צ'יק צ'ק ויחד עם יהודה עולים על ההסעה למשחקי חוץ. הגליל היתה שיחת היום בקריה, עודדנו אותה ורצינו בהצלחתה בלי שום קשר לפוליטיקה, שלא התערבבה עם הספורט".

שנתיים קודם לעלייה של הגליל זכתה מכבי תל אביב בגביע אירופה, ויצרה אופוריה בכל המדינה. הביקור הראשון של מכבי תל אביב בכפר גלעדי היה בפברואר 1980: הוא כלל את מיקי ברקוביץ', שלא שיחק, ואת אולסי פרי וארל וויליאמס, ששיחקו חצי קלאץ'. ביחד הם קלעו 7 נקודות בלבד. במקומם התבלטו לו סילבר עם 35 נקודות וג'ים בוטרייט עם 20 נקודות, בדרך לניצחון של מכבי 87-83. הניצחון הראשון על מכבי תל אביב, והיחיד בכפר גלעדי, הושג רק שמונה שנים אחרי.

בועז רימון וקרל ווינפרי (רפרודוקציה: שאול גולן)

האהדה למכבי שברה באותה תקופה שיאים. עבור האחים בן סימון, הצהבת שנמשכת עד היום החלה כבר אז: "אני זוכר כשמכבי תל אביב הגיעה לכפר גלעדי, זה היה עבורי יום חג", מספר יהודה בן סימון, "לראות את כל הכוכבים בשר ודם - מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, ג'ים בוטרייט וארל ויליאמס - שראינו רק בטלוויזיה בשחור לבן ופתאום אנחנו רואים אותם במציאות, זאת היתה חוויה בלתי נשכחת. אני זוכר, כשמכבי קלעו סל כל הקהל מחא כפיים, ואחר כך כשהגליל קלעו כולם גם מחאו. הגליל היו 'מכבי תל אביב 2' עבור הרבה אוהדים".

הטריו המקצועי־ניהולי של מיכה שוורץ, גרשון פרינץ וצליל גורלי היה אמון על בניית הקבוצה וחיזוקה לקראת הליגה הלאומית. על ההכנות המקצועיות מספר פרינץ: "ממכבי תל אביב הגיע הסנטר של הקבוצה ונבחרת ישראל, אריק מנקין. בוב פדהרסט, שחקן הקבוצה, נסע באותו קיץ לבקר את הוריו בארה"ב והטלנו עליו משימה, להביא שחקן חיזוק. באחת הנסיעות הוא פגש באקראי נהג מונית שכשל להשיג חוזה ב־NBA, והציע לו לבוא לשחק בגליל. השחקן התאים לדרישה המקצועית, שיהיה רכז וירטואוז, והוחתם על חוזה שהבטיח לו 6,000 דולר".

בועז רימון היום. תקופה נפלאה | צילום: שאול גולן

כבר במשחק הבכורה שלו ושל הקבוצה בליגה הלאומית, מול הפועל תל אביב, שפשפו אוהדי הגליל את עיניהם כלא מאמינים על הפלא שלובש את גופייה מס' 14. הכדורסל שניפק קרל ווינפרי היה משהו שלא נראה עד אז, לא רק בגליל אלא בכל ישראל. מעמדת הרכז חולל ווינפרי פלאים, חרך את ההגנות מתי שרק רצה ואז החליט אם לקלוע או לחלק אסיסט. את עונת הבכורה שלו הוא סיים כסגן מלך הסלים, עם ממוצע של 28.4 נקודות (אז עוד לא היה את קו 3 הנקודות) למשחק. האטרקטיביות והיכולת שלו היכו גלים מחוץ לגליל, ואפילו מכבי תל אביב התעניינה בתכשיט הצפוני. אמה־מה, חברינו בסיעת 'הפועל' דאגו לחוקק את 'חוק וינפרי', שהצריך צינון של שנתיים בחו"ל לפני מעבר לקבוצה ישראלית. ווינפרי נשאר בגליל שלוש עונות, והחוק על שמו המשיך לקומם אנשים בתחום עוד שנים רבות.

"אולם מפוצץ מאוהדים"

המשחק הראשון של הקבוצה בליגה הבכירה היה כאמור בבית והסתיים בהפסד להפועל תל אביב. אבל כבר במחזור השני הושג הניצחון ההיסטורי הראשון בליגה הלאומית, בחוץ מול בית"ר תל אביב - 82-97, כשווינפרי מלהטט עם 25 נק', אריק מנקין 20 וארז חזן 18. במחזור החמישי זכו אוהדי הגליל לחזות בניצחון הביתי הראשון. הקורבן: מכבי רמת גן, עם דורון ג'מצי ואמיר בינו הצעיר, שהיה שותף לאליפות של הגליל ב־1993. ווינפרי עם 31 נקודות היה בלתי עציר באותו ערב. את עונת הבכורה בלאומית סיימה הגליל במקום השביעי - 8 ניצחונות ו־12 הפסדים.

לצד גרשון פרינץ חקוק בספר דברי הימים של הקבוצה שמו של מיכה שוורץ. התרומה שלו לעלייה, הן כשחקן והן כמאמן, לא תסולא בפז.

"שלחו לי לפני כמה זמן תמונה של הקבוצה שעלתה ליגה", מספר שוורץ. "אני מסתכל על כל הפרצופים ואני חייב להודות שהייתי מאמן ענק אם הצלחנו לעלות ליגה עם מי שמופיע שם", הוא אומר ומתגלגל מצחוק. "באתי ממכבי תל אביב, שהיתה הטופ הניהולי בארץ. בגליל התאמנו שלוש-ארבע אימונים בשבוע. החבר'ה מחולתה ששיחקו בקבוצה היו מתחילים לעבוד בארבע בבוקר בגידולי שדה, לפרוס קווי השקיה. במקביל לקבוצה הבוגרת אימנתי שלוש קבוצות באיילת השחר. הקבוצה הזאת עשתה פלאים בגליל מבחינת פיתוח כדורסל. היו אז למעלה מ־80 קבוצות בגליל. היום יש בקושי רבע. הייתי מאמן־שחקן במשך ארבע שנים וחצי ואהבתי מאוד את התקופה הזאת. בכל משחק האולם היה מפוצץ באוהדים מכל רחבי הגליל".

אתה מתגעגע לתקופה ההיא?

ככל שאני מתבגר אני מבין יותר שהתקופה הזאת היתה משמעותית. אז חשבתי שזה יהיה עוד פרק בחיים שלי, ויצא שבחרתי 'להיתקע' בגליל לכל חיי".

הפועל גליל עליון מודל 79/80. קבוצה מיתולוגית (רפרודוקציה: שאול גולן)

לסגור מעגל?

בועז רימון, בן קיבוץ איילת השחר, היה בן 21 בעונת העלייה. לגליל הגיע מעפולה יזרעאל מהליגה הלאומית, והוא מספר על תקופה רומנטית: "היתה אווירה לא נורמלית. אני זוכר שאם היינו מנצחים יכולתי ללכת בבגדי חג בחדר האוכל ואז אמרו 'בועז לקח יום חופש', ואם מפסידים 'בועז לקח יום עבודה'. לא עשו לי הנחות והייתי צריך לקום מוקדם לרסס במטעים. החברה מכפר גלעדי, אבנר כרמי ודוד בריסק, היו באים לקחת אותי בתורנות עם טנדר פולקסווגן מתפרק. לא אחת קרה שלא היתה הסעה, כי לא היה מי שיביא אותי. אני זוכר שבעונת העלייה הייתי הכוכב של הקבוצה וקלעתי הכי הרבה נקודות".

איך התבטאה הסלברטאות שלך?

"הכל התנקז לאיך ששיחקתי באותו יום. אם שיחקתי רע היו חותכים בלי חשבון. אבל אם קלעתי הרבה יכולתי להזמין מתנדבת לבוא לראות משחקים".

ארז חזן מקיבוץ שמיר היה תלמיד י"ב, שחגג עם תחילת העונה 18. "היתה התרגשות גדולה מאוד", הוא נזכר. "עבורי, להיות שחקן בארצית ואחר כך בלאומית, זה היה משהו מדהים. הייתי מגיע לאימונים בהסעות והיה ברדק לא נורמלי. חוץ מג'מצי, ששיחקנו יחד בנבחרת הנוער, לא הכרתי אף שחקן. בלילה לפני המשחק מול מכבי תל אביב, עם כל השמות הגדולים מהטלוויזיה, לא ישנתי. היתה המון התלהבות בבית ספר 'עינות ירדן' שבו למדתי ובקיבוץ שמיר. אבל יחד עם זה לא ויתרו לי ובחמש בבוקר הייתי מתייצב בבקר של הקיבוץ. לא אחת קרה שהיה צריך להעביר את עדר הבקר והייתי מאחר לבית הספר או לאימון. אין דבר כזה לפספס עבודה. אחרי שנים, כשעברתי לירושלים, פתאום הבנתי מה זה להיות מקצוען ולהתרכז כל היום רק בכדורסל, כי בגליל היינו חובבנים. חוץ מהזרים אף אחד לא קיבל כסף".

גרשון פרינץ. מתגעגע לאותם ימים (צילום: שרון צור)

זכור לך משחק כלשהו מהעונה ההיא?

"אבא שלי, חיים חזן, אימן את הפועל תל אביב וכוכב הקבוצה בארי ליבוביץ' היה בן בית אצלנו. הייתי אז ילד בן 12 ועוד לא ידעתי שאהיה כדורסלן. לכן היה לי מרגש מאוד לשחק מולו במשחק הראשון של העונה".

40 שנה חלפו מאז אותה עלייה מופלאה, שנראית במרחק השנים כמו אירוע פרה היסטורי. השינויים הדמוגרפיים והכלכליים שעברו קיבוצי המועצה השפיעו רבות על הקבוצה. הקבוצה המשיכה לשחק בכפר גלעדי עד 1988 ואז עברה למשכנה הנוכחי בכפר בלום. שני גביעים, ב־1988 וב־1992, הקדימו את האליפות ההיסטורית ב־1993.

ב־2008 לקח חיים אוחיון, הבעלים של הקבוצה, את הקבוצה לגלבוע והותיר אחריו סוג של מדבר הישגי. למרות הרצון כשלה אשתקד הקבוצה המתחדשת להעפיל לליגת העל ולהשלים סגירת מעגל בן 40 שנה. אבישי גורדון, המאמן הנוכחי של הפועל גליל עליון, רק נולד כשמיכה שוורץ הגיע לגליל, מקווה שהעונה הזאת, באיחור כרונולוגי של שנה, ייסגר המעגל.