גיל הוא בעל מפעל לייצור גופי תאורה בצפון הארץ. מדי כמה חודשים אנו מבצעים עבורו חקירות שונות. לרוב מדובר על נהגי החלוקה ש"מועדים" ופורקים סחורה בביתם.

גיל התקשר אליי וביקש להיפגש איתי מחוץ למשרדו. "הפעם", הוא אמר, "זה עניין אישי". גיל החל לשתף אותי ברקע הסיפור. "אני אב מודאג", המשיך גיל וסיפר על בתו אפרת, שעוד כמה שבועות תחגוג יום הולדת 17. גיל נראה נבוך, מבולבל ואינו שלם עם מעשיו. ביקשתי ממנו לספר את אשר על ליבו וביחד נחליט אם נכון ורצוי לפעול. הוא החל לספר על אפרת, חבריה ועיסוקיה - עד כמה שידע. זה גיל ההתבגרות והוא נתקל בקצת מרדנות מצידה, אבל לא משהו רציני ועל כן לא היה שלם עם כוונתו להסתייע בשירותיי.

צילום: pexels

גיל אמר כי אפרת יוצאת כמעט כל ערב מהבית וחוזרת בשעות הלילה המאוחרות, ולעיתים אף עם אור ראשון של הבוקר. "מיותר לציין שאני דואג", ניסה גיל לתרץ. אין ספק שהעובדה שאפרת היא בת יחידה אינה תורמת לשקט ולביטחון. שאלתי את גיל האם הוא שוחח עם אפרת, או ניסה להבין היכן היא מבלה עד השעות הקטנות של הלילה. "ניסיתי מכל כיוון אפשרי", הוא השיב, "גם אמה שוחחה איתה - ללא הצלחה. אפרת אומרת שהיא והחברות נפגשות אצל אחת מהן, פוסעות בטיילת החדשה ומבלות ככל בני הנוער".

גיל הרגיש שאפרת לא מספרת את כל האמת, "תחושות הבטן שלי אף פעם לא הטעו אותי", אמר. הוא ביקש לעקוב אחר אפרת בכמה ערבים שבהם היא יוצאת ולהעביר לו את כל המידע שנגלה, "גם אם זה יהיה קשה לתיאור", אמר בהחלטיות.

בערב הראשון, לאחר ישיבה בפיצרייה במרכז העיר, נראו אפרת ושלוש מחברותיה פוסעות לאורך הטיילת לכיוון חוף הים. בסוף הטיילת התיישבו הנערות ונראו כממתינות למפגש כלשהוא. כעבור כשעה הגיעה למקום מכיוון הדיונות של חוף הים חבורת גברים בשנות ה-20 לחייהם, רכובים על טרקטורונים. שתי החבורות נפגשו ובשלב הראשון המפגש נראה תמים למדי.

בהמשך הערב, אחרי חצות, כשתנועת הרכבים והאנשים באזור כמעט ונפסקה, אחד הגברים ניגש עם אחת מחברותיה של אפרת לטרקטורון ו"עשה לה סיבוב". השניים לא חבשו קסדות וככל שהזמן עבר, הנסיעה נראתה מסוכנת יותר וכללה גם הרמת גלגלים קדמיים. כל הנסיעה לוותה בתפילות שלנו שהסיבוב ייגמר בשלום. כעבור כרבע שעה שבו השניים לחבורה. הנערה ששבה מהסיבוב נראתה משתפת את חברותיה בחוויה המסוכנת. היא משכה את אפרת לכיוון הטרקטורון, הסבירה לה והדריכה אותה היכן לתפוס ולאחוז במהלך הנסיעה. אי אפשר היה לטעות - אפרת לא התלהבה מהרעיון ונראה בבירור שמופעל עליה לחץ מצד חברתה.

בשלב מסוים הצטרפו הגברים לשכנוע. ככל הנראה הפחד והחשש של אפרת גברו על הלחץ, ולמרות ההפצרות היא עמדה על שלה. חברה אחרת הצליחה להשתכנע ועלתה על טרקטורון לסיבוב. הפעם הנסיעה באמת הסתיימה בנס גדול, שכן ההשתוללות על הכביש הייתה מסוכנת ביותר. במהלך הנסיעה הזו החלטנו להתקשר למשטרה ולהזמין ניידת למקום. כמה דקות לפני הגעת הניידת נראה שהלחץ החברתי על אפרת עשה את שלו. נראה היה כאילו שהיא מתכוונת לעלות על אחד הטרקטורונים - אך הגעת ניידת המשטרה שיבשה את התוכניות. הנערות עזבו את המקום והשוטרים נותרו עם נהגי הטרקטורונים.

למחרת דיווחנו לגיל על שאירע בלילה והוא מיד דיבר על האפשרות שאפרת הייתה עולה לנסיעה הפרועה שתוצאותיה היו עלולות להיות קשות. "אפשר לומר שייתכן והצלתם את אפרת, מי יודע כיצד הבילוי עלול היה להיגמר", סיכם גיל.

כעבור כמה ימים גיל התקשר וסיפר על שיחה שקיים עם אפרת, וסיפר לה שחבר שלו עבר במקרה באזור הטיילת וראה אותה עם החבורה. אפרת סיפרה להוריה שכמה פעמים בשבוע היא וחברותיה נהגו לפגוש את הגברים עם הטרקטורונים לסיבובים ולתחרויות שונות ומסוכנות (אפרת הודתה שבחלקן אף השתתפה). גיל הסביר לאפרת על הסכנה החמורה ועל אסונות שעלולים היו להיגרם מהמעשים הבלתי אחראיים הללו. אפרת הסכימה עם הוריה והבטיחה לגלות אחריות רבה יותר בעתיד.

בסיום, שוב צפו הלבטים אצל גיל האם נכון היה לבצע מעקב אחרי נערה צעירה בת 17. מצד שני אין לדעת, אולי חסכנו לו מפגש עם מיטת בתו בבית לוינשטיין.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים.

גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל משרד "ים החקירות", בנתניה

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו