צילום מתוך אלבום המשפחה

היום בדיוק עברו 24 שנה, אבא יקר שלי, מאז שאתה כבר לא איתנו. כן, נכון, הייתי קטנה, אבל לפעמים הראש מקבל הוראות מלמעלה לזכור דברים שכבר לא יחזרו. אז כאחת שלא אוהבת לחשוף רגשות, העדפתי לא להיכנס ולצלול פה לתוך כל המחשבות, ההרגשות והזיכרונות הבודדים שיש לי איתך. שאותם דאגתי לצרוב עמוק עמוק בזיכרוני. זה הרגיש לי אישי מידי, חשוף מידי, שלי מידי. החלטתי שבמקום זה, אתן לאנשים שכה אהבו והעריכו אותך לדבר ולספר עליך.

העובדה שהתחלתי לעבוד ככתבת בעיתון ובין היתר לסקר את הספורט ואת קבוצות הכדורגל בהם שיחקת, נתנו לי הרגשה של סגירת מעגל. פתאום פגשתי אנשים וחברים שלך שצפו בך, שיחקו איתך, העריצו אותך.

כשאותם אנשים שומעים שאני הבת של השחקן שלמה שוקרי, כמו שאהבו לקרוא לך (על שם המשפחה הישן מתימן, שלמזלי עברתו לכם אותו שעליתם לארץ), הם ישר מספרים על בנאדם מיוחד, אחד כזה שכבר לא מייצרים וכמובן שחקן כדורגל בחסד עליון.

סיפרו לי שהיית קשר ימיני, שעשית מה שרצית עם הכדור, שהשחקנים היו נעמדים ומסתכלים עליך. חבל לי רק שהם הספיקו לחוות ממך ואותך יותר ממני, שאת כל הסיפורים אני שומעת מהם ולא ממך.

תמיד סבתא הייתה שואלת איפה הכוכב שלה נעלם. רציתי להגיד לה שעכשיו אתה כוכב בשמים, אבל אף פעם לא העזתי. סבתא צדקה. אתה באמת היית כוכב. יצא לי לקחת את הנכד שלך לא מזמן לאימון של הפועל עפולה. מסתבר שהמאמן שלו שיחק איתך. כשהוא שמע מי אני הוא קיבל צמרמורת. איך שדיבר עליך כשחקן וכאדם, איך שכולם מדברים עליך, לא הותירו ספק שהייית ותישאר תמיד כוכב.

צילום מתוך אלבום המשפחה

"שלמה היה שם דבר בקבוצה. מקצוען ושחקן ברמה מאוד גבוהה. אם היה משחק היום היה מגיע לליגת העל בקלות", אמר לי היום איציק גואטה, שחקן עבר ששיחק איתך  בהפועל עפולה בשנות ה-70, "הוא יצר אווירה יוצאת מן הכלל בקבוצה. תמיד היה אחד שמעודד ומפרגן ואף פעם לא היה כועס. שלמה גרם לכך שהקבוצה תהיה כמו משפחה. הפועל עפולה הייתה קבוצה כמו משפחה וזו תודות לו שכל הזמן פירגן וגיבש, תמיד דאג להרגיע אם מישהו כעס".

"שלמה זכרונו לברכה היה הרוח החיה של הקבוצה", הוסיף גואטה, "הוא שיחק בקישור. שחקן מאוד מוכשר, עם שליטה ויכולות טכניות גבוהות מאוד. היה קשה מאוד לחלץ ממנו כדור. בהפועל עפולה הוא היה השחקן הכי טוב".

אבא, דיברתי היום גם עם אריה אקרמן, ששיחקת איתו בשנות ה-70 המאוחרות בהפועל נצרת עילית. "היה לך אבא נדיר", הוא אמר לי, "קודם כל לפני שהיה שחקן הוא היה אדם עניו וצנוע, באידיש קוראים לזה 'מאנצ'-בנאדם'. הוא נראה שקט, מופנם, אבל כשחקן לא היה שחקן במרכז שדה שיכל להוציא ממנו כדור מהרגל. בתוך השקט שלו היה לו כח מתפרץ אדיר. הוא היה שחקן ענק, תמיד הכדור היה אצלו ברגל. היה בונה את המשחק עם חכמת משחק, שורף שטחים, זה היה שילוב של שחקן עם אדם".

דוד לוי ששיחק איתך בהפועל עפולה וגם בנצרת עילית היה מאוד נרגש לדבר עליך היום: "אני הייתי אח שלו. שלמה היה בנאדם גדול,. בתור אדם ובתור חבר - אין כמוהו. כל השחקנים אהבו אותו אהבת אמת. היה שחקן חבל על הזמן. אני והוא היינו צמד, שיחקנו יחד בקישור והובלנו את הקבוצה".

משה גואטה, שהיה הצעיר בחבורה באותם זמנים, לרגע לא שכח אותך: "הוא היה בחור מקסים, רגוע ושחקן מצוין. השקיע באימונים. זה אני זוכר במיוחד".

"היה איש - וראו: איננו עוד: קודם זמנו מת האיש הזה ושירת חייו באמצע נפסקה".