זהו, עוד רגע ירד השקט על ישראל. החג ייכנס. בערב נשב כולנו מסובין, יהיה רעש ובלגן, מתישהו מישהו ישפוך יין אדום על מפה לבנה. ילד יבכה. כל הקטנים יחפשו את האפיקומן, ובסוף כולנו נשב ולא נבין איך שוב אכלנו יותר מדי. ולאף אחד לא יהיה כוח לזוז, ואפילו המארחת תגיד, "תעזבו, מחר נסדר". (ובבקשה אל תעזבו וכן תעזרו לה, למרות שהיא מתעקשת שלא.)
ומחר יהיה חג, ושקט. וחול המועד.

× × ×

צילום: ליהיא לפיד

כל שנה חג החירות מגיע עם האביב ועם תחושה של התחדשות. של התחלות חדשות. של רצון להוריד עוד ועוד שכבות שהעמסנו עלינו בחורף (וגם את שני הק"ג המיותרים). אז הנה כמה דברים שאני רוצה להשיל מעליי לקראת האביב ולצאת מהם אל החירות.

× × ×

להשתחרר ממה יגידו.
תמיד יגידו. תמיד תהיה למישהו איזו הערה על משהו שעשינו או אפילו עלינו.
האמיצים יגידו לנו את זה בפנים, וגם אם זה יכאב, לפחות נוכל להתמודד. הפחדנים יגידו את זה עלינו מאחורי הגב, וכשנגלה זה ממש יכאיב.
אז משחררת, כי כמה שנשתדל, לא כולם תמיד יהיו מרוצים מאיתנו.
היי, באמת שכמעט כולנו לא תמיד כאלה מושלמים.

להשתחרר מהציפיות מאיתנו. תמיד יהיה מישהו שציפה מאיתנו יותר. שקצת אכזבנו אותו. או אותה. שממש רצה מאיתנו, אבל לא תמיד נעמוד בציפיות של כולם. כל כך הרבה פעמים נקרענו כדי לעזור — כדי להיות בסדר — ואז גילינו שזה בכלל לא היה חשוב לו, או לה.
אז לפעמים נשתדל קצת פחות.
ואם זה באמת חשוב לכם, תגידו ברור. שנבין.

להשתחרר מהביקורת העצמית. נכון, תמיד נוכל להיות יותר טובים, להתאמץ יותר, להיקרע, אבל לא כל דבר הוא חיים או מוות, ולא על כל דבר צריך לקרוע את עצמנו. יש גם דברים שמותר לחפף, ודברים שאפשר לעשות בערך. משטרת הביקורת היא רק בראש שלנו. ואם כבר ביקורת, אז גם להשתחרר מהצורך לבקר אחרים.

לא כל ביקורת היא חשובה ובונה. לפעמים היא רק הורסת או מכאיבה. אז אם אין סיבה טובה, מותר לשתוק. דעתנו לא תמיד חשובה כל כך. ואנחנו גם לא תמיד צודקים.

להשתחרר מהניסיון לעשות הכל. זה בין כה לא יצליח, אז אפשר לוותר. וצריך לעשות סדר עדיפויות. הרי למדנו כבר שלא תמיד הכל חשוב (וגם הכוחות שלנו הם מוגבלים (למרות שיש מי שחושבים שלא).

ותמיד יהיה הדבר שנצטרך לוותר עליו. אז עדיף לוותר על מה שפחות חשוב ולשמור כוח לדברים החשובים באמת.

להשתחרר מהצורך להגיד. לפעמים כל כך חשוב לי להגיד שאני שוכחת להקשיב. והרבה יותר מעניין להקשיב.

להשתחרר מהכעס. כן, אכזבו אותנו. ופגעו. וחלק מהלב שלנו בכל פגיעה כזו נסגר עוד טיפה ונתן עוד פחות אמון. אבל צריך לדעת להמשיך הלאה, כי כעס הוא דבר שאם לא מוותרים עליו הוא רק גדל ותופס עוד ועוד מקום בלב.

אביב עכשיו. זה הזמן להכניס לנו ללב הרבה מחשבות ורגשות טובים.
להגיד דברים טובים לאחרים ולעצמנו.

× × ×

חג שמח.
ושנתחיל את האביב עם הרבה פחות דין וחשבון וקצת יותר שמחה.
כי אביב עכשיו — וזה יכול להיות נפלא.
אם רק נשתחרר טיפה.

× × ×

שיר חזק שאהבתי מתוך "משהו מהבטן", תחרות שירה וצילום ארצית לעידוד נשים להביע ולהשמיע את קולן. גם כאלה שלא תמיד יש להן הזדמנות. 
יזמו עו"ד אפרת אומיאל־פדידה, טלי אלון וליאת זילברמן. בשיתוף תנועת "כל הנשים". 

על ארבעה בנים / שני אומיאל פלדמן
לְבִתִּי, שֶׁחִכְּתָה לִי בְּסוֹף הַמִּדְבָּר
מִצְוָה לְסַפֵּר כְּשֶׁתִּגְדַּל עַל אַרְבָּעָה בָּנִים:
כֻּלָּם חֲכָמִים, כֻּלָּם יָפִים, כֻּלָּם שָׁבְרוּ אֶת לִבִּי.
אֶחָד חָכָם, אוֹתוֹ אָהַבְתִּי רִאשׁוֹן מִכֻּלָּם, תַּם.
אֶחָד תָּם, מְאֹד חָכָם אֲבָל עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ מְטֻמְטָם.
אַחַד רָשָׁע, הָיָה שׁוֹאֵל: מָה הָאַהֲבָה הַזּוֹ לָךְ? וְלֹא לוֹ.
וְזֶה שֶׁלֹּא יָדַע לִשְׁאֹל: מַסְכִּימָה? אָרוּר וּמְנֻוָּל. לֹא אֶסְלַח לוֹ לְעוֹלָם.
יַלְדָּהּ שֶׁלִּי,
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר קָמוּ עָלַי לְכַלּוֹתִי
וַאֲנִי הִצַּלְתִּי עַצְמִי מִיָּדָם

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו