צילום: שרון צור

בתום העונה שעברה שני אנשים בנצרת עילית החליטו שמה שהיה לא יקרה שוב, כלומר לא תהיה עוד עונה בה הקבוצה נשארת בליגה בדקה ה-90. לאחד קוראים רונן פלוט, ראש העירייה ולשני גיל ברעם, מנכ"ל הקבוצה.

ברעם הבין כי כדי לשים סוף לכישלונות הוא חייב להחתים מאמן בכיר. כך נסללה דרכו של ירון הוכנבוים לתפקיד המאמן. פלוט מנגד הבין כי דרושה יד מכוונת מבחינה מקצועית וכך נסלל מינויו של כדורגלן העבר של המועדון רועי כהן לתפקיד המנהל המקצועי. וכך למעשה גם נולד המשולש 'ברעם-כהן-הוכנבוים' שמשימתו היתה להפיח רוח חדשה ב'גרין'.

אף אחד לא ידע איך ה'טריו' הזה יצליח לעבוד ביחד. כל אחד בפני עצמו הוא אוטוריטה בתחומו. לכל אחד יש אגו, מעמד, רצונות ושאיפות. אך אחרי תקופת התאקלמות מהירה ה'טריו' הזה הפך לדבר הכי טוב שקרה לנצרת עילית בשנים האחרונות. ככל שחלף הזמן וכל אחד הבין היטב את מקומו ומעמדו, כך הוטב לקבוצה בחדר ההלבשה ובעיקר על המגרש.

כהן הוא איש אמונו של פלוט, אבל הוא בעיקר איש מקצוע מעולה. הוא לא רק האח הקטן של יניב כהן (גדול הכדורגלנים של המועדון) או עוד כדורגלן עבר. כהן באישיותו הנעימה ועם האופי הווינרי שלו (חינוך שקיבל מאבא סמי) נתן למאמן את המרחב לעבוד על פי השקפתו, יצר איזון בין המנכ"ל ברעם למאמן הוכנבוים (היו לא מעט משברים לאורך העונה שכהן פתר) וידע לגעת בשחקנים כדי להוציא מהם את המקסימום. כהן הוא בגדול סוד ההצלחה של העונה הזו.

הוכנבוים הוא המאמן הנכון בזמן הנכון. ברעם ידע למה הוא מיהר להחתים אותו שבוע אחרי שהסתיימה העונה שעברה. המאמן הוותיק אכן עמד בציפיות ממנו. בנה יחד עם כהן סגל איכותי שבינואר זכה למקצה שיפורים שהפך את נצרת עילית לאחת משלושת הקבוצות הטובות בליגה בסיבוב השני. כשעומד על הקווים מאמן מנוסה ההבדל הוא עצום.

הצלע השלישית ב'טריו' הוא ברעם. המנכ"ל הכל יכול של המועדון שהכי היה מגיע לו לעלות לפלייאוף העליון. רבים לא יודעים, אבל אם לא ברעם המועדון הזה לא היה קיים. בשנים הכי קשות של העיר, שסבלה מחוסר יציבות שלטונית, ברעם הצליח להחזיק את הקבוצה מעל המים עונה אחרי עונה. הוא התמודד עם מצוקה כלכלית שאדם אחר מזמן היה מרים ידיים ובורח, אבל המחויבות שלו למועדון ואהבתו למקום בו שיחק הביאו אותו להלחם עבור המועדון גם כשזה עלה לו במחיר אישי.

בעונה הזו ברעם זז הצידה בכל הקשור לנושא המקצועי. זה לא אומר שלא היו לו השגות על החלטות כאלה ואחרות, אבל הוא לא התעקש להכתיב את דעותיו. בעצם לגבי שני שחקנים הוא דווקא כן התעקש. האחד, שדולב אזולאי יפתח בהרכב והוא אכן צדק והשני, ליעד אלמליח שכל מילה מיותרת על תרומתו המקצועית.

בהיבט הניהולי ברעם ניהל את הקבוצה בשקט, בחוכמה ועם הרבה ניסיון. זו היתה עונה כלכלית שקטה. המשכורות היו בזמן, תרומות זרמו, היציעים התמלאו וגם בבקרה התקציבית לא היו בעיות. 

נצרת עילית התברכה העונה ב'טריו' שהוביל אותה בחזרה לצמרת הליגה הלאומית. עכשיו רק צריך לקוות שהוא לא יתפרק.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו