יובל גוזני. "אני רוצה להיות שחקנית תיאטרון" (צילום: שרון צור)

יובל גוזני (23) מעפולה לא נותנת למוגבלות שלה לעצור אותה. היא נולדה עם שיתוק מוחין קל, בעיית שרירים וסובלת מעקמת בגב, אלא שהמוגבלויות הללו לא מונעות ממנה את השאיפה להיות שווה בין שווים ולעבוד כמו כל בחורה צעירה בגילה, על אף המהמורות שבדרך.

המטרה של גוזני למצוא עבודה התבררה בהתחלה כלא קלה בכלל. "במשך שנתיים ניסיתי למצוא עבודה, אבל ברגע ששמעו על הבעיות שלי די נבהלו", היא מתארת את התהליך המייגע שעברה, "היו כאלה שישר אמרו לי 'לא' בגלל המוגבלויות שלי, והיו כאלה שאמרו שיתקשרו אליי יותר מאוחר או בסוף השבוע וכמובן לא התקשרו". גם לצבא היא לא הצליחה להתנדב, למרות שמאוד רצתה.

כאשר גוזני ראתה שאינה מצליחה לעקוף את האטימות של בעלי העסקים, שלא מוכנים להעסיק את השונה מהם, היא פנתה לאיתי כהן, פעיל חברתי בעפולה שהצהיר לאחרונה כי בכוונתו להתמודד לחבר מועצת העיר, בבקשה שיעזור לה למצוא עבודה.

"לפני שמונה חודשים פניתי לאיתי בפעם הראשונה. הוא עזר גם לחברה שלי למצוא עבודה", היא אומרת, "הוא פרסם את הסרטון ששלחתי לו בפייסבוק ובתוך יומיים זה הגיע לאלפי צפיות. מהר מאוד התקשרה אליי מנהלת מחלקה בחברת 'לוריאל' במגדל העמק ואמרה שהיא מחפשת עובדים. התקבלתי לעבודה והיה לי די נחמד שם". לדבריה, היא לא עבדה שם זמן רב כי רצתה מסגרת עם יותר שעות.

כהן התגייס שוב לעזור והפיץ שנית את הסרטון שלה. כך הגיעה גוזני לחברת 'ג'וב פלייס', שם סייעו לה למצוא עבודה במפעל 'מטרוניקס' בקיבוץ יזרעאל. "עברתי ראיון עבודה ולמרות הבעיות שלי קיבלו אותי", היא אומרת בחיוך.

אמנם העבודה מרגישה לה קלה מדי, אך יש לה סיפוק רב. "אני מאוד אוהבת את האנשים שם, ואני לא יודעת איפה עוד אני יכולה למצוא מנהלים כמו המנהלים שלי במטרוניקס שהם נהדרים. כולם אוהבים אותי וגם אני אותם. יש שם המון אנשים עם מוגבלויות ומקבלים את כולם".

דווקא כילדה גוזני מציינת כי לא הרגישה שונה וכי הילדות שלה היתה כמו של כל הילדים. "למדתי בחינוך רגיל, בכיתה טיפולית. בגלל הבעיות שלי לא הציקו לי בגיל ההתבגרות. ההורים שלי דאגו שאני אגדל כמו כולם. היו לי המון חברים וחברות והם קיבלו אותי כמו שאני", היא מספרת.

גוזני מציינת שלמרות מה שנהוג לחשוב על אנשים עם נכויות, גם הם כמו כולם מגשימים את החלומות שלהם. כך גם לה יש חלום - להיות שחקנית. "אני גם עובדת וגם לומדת משחק ברמת ישי. אני רוצה להיות שחקנית תיאטרון", היא אומרת בעיניים נוצצות.

איתי כהן (צילום: שרון צור)

לבתי העסקים שנוטים לפסול אנשים על שונות כזו או אחרת, לגוזני יש מסר ברור: "שישנו את הדרך שלהם, יתחילו לקבל אנשים שיש להם מוגבלות וינסו לשלב אותם בעבודה ובחברה", היא נחרצת.

גוזני מספרת כי היא מבלה הרבה בסטודיו ועושה אימוני כושר אישיים כדי לשפר את מצבה. "אני עובדת על השרירים, אבל חוץ מזה אין יותר מדי מה לעשות".

איתי כהן, האיש שסייע לגוזני, קורא לבעלי עסקים להעסיק אנשים עם מוגבלויות. "זה שלא מעסיקים אנשים רק בגלל המוגבלות שלהם זה נורא עצוב", הוא אומר, "אני מאוד אשמח שכל בעלי העסקים ייקחו יוזמה ויפתחו את הדלתות לאנשים עם מוגבלויות. אני רואה את העזרה שלי ליובל כשליחות, וחובתי החברתית לעזור לכל אחד שיפנה אליי ויבקש ממני עזרה, אני רואה בזה ערך עליון. אם הצלחתי לעזור ליובל, שכרגע נמצאת במסגרת של עבודה למרות המוגבלות שלה והיא קמה כל בוקר לקראת יום עבודה כמו כל אחד אחר, אין מאושר ממני".