עליזה יחיא ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

המיילדת הוותיקה בבית חולים העמק, עליזה יחיא שנפטרה לפני כשבועיים וחצי, הצליחה להציל חיים גם במותה כאשר כבד שתרמה הושתל בהצלחה בית חולים 'העמק' יום לאחר מותה אצל אשה בת 54 מחיפה. יחיא שנפטרה משבץ מוחי במהלך השינה, היתה בת 74 במותה והשאירה אחריה שני בנים ונכדים.

יחיא הייתה מיילדת למעלה מ־30 שנה ולפני כעשר שנים בערך יצאה לפנסיה. "זה משהו שהיא תמיד רצתה, זה היה החלום שלה. היא התחילה ללמוד את המקצוע בגיל מאוחר יחסית, רק בגיל 29", מספר בנה יורם יחיא מחיפה.

הבן מספר כי אמו למעשה החלה את הקורס עוד בגיל 18, אך עקב סיבות כאלה ואחרות לא סיימה אותו. למרות זאת היא לא ויתרה על החלום ולאחר שהקימה משפחה, דאגה להשלים בגרויות ואת קורס האחיות המעשיות, קורס אחיות מוסמכות וכמובן - קורס מיילדות. "היא ראתה בזה אתגר. העובדה שהיא היתה אחראית להבאת חיים חדשים לעולם משך אותה. היא תמיד אמרה לנו שמכל תינוק שהיא מיילדת היא לוקחת קצת חיים, בגלל זה היא היתה כל כך נמרצת. היא עשתה את זה מתוך שליחות ואהבה למקצוע", מספר הבן.

לדבריו, אמו תמיד דאגה להיות עם אצבע על הדופק ולעזור למכריה גם כשלא היתה בתפקיד. "היתה לה ערכת מדים סטריליים בבית. אם מישהו מהמשפחה או מהשכנים היה מתקשר, היא היתה מיד נרתמת ובאה כשהיא לא במשמרת. את כל הילדים שלי ושל אחי היא גם כן יילדה".

יחיא היתה פעילה מאוד ואף הספיקה שלושה שבועות לפני מותה לטייל בירדן. יום לפני שנפטרה עשתה הליכה ספורטיבית בחוץ, לכן אף אחד לא הבין איך היא פתאום נפטרה. "כולנו היינו מופתעים כשזה קרה, אבל היא אף פעם לא היתה תלויה באף אחד ותמיד אמרה שהיא מעדיפה לישון ולא לקום וזה באמת מה שקרה לה. האירוע המוחי שהיא עברה היה נרחב מדי, ויכול להיות שאם היתה מתעוררת זה היה מסתיים בשיתוק מסיבי וכנראה שהיא היתה סיעודית".

גם לאחר מותה היא דאגה להשאיר חיים אחריה, ותרמה כאמור את איבריה שאחד מהם אף נקלט בהצלחה. "היא חתמה על כרטיס אדי, אבל גם אם לא היתה חותמת היינו תורמים. אני ואחי התלבטנו במהלך השעות האלה שנותרו מה לעשות - אם לחכות שהלב יפסיק לפעום או לעשות מה שאמא עשתה כל הזמן וזה לתת חיים ולתרום".

הבן שמע על כך שהכבד של אמו הושתל בהצלחה ושמח מאוד על כך. "הבנתי שהתרומה הזו ניתנה למישהי שהיתה על סף מוות", הוא אומר, "אנחנו מאוד שמחים על כך שהתרומה לא היתה לחינם ושתמיד יהיה אפשר לספר שגם במוות שלה אמא הצליחה לתת חיים. אני בטוח שהיא הייתה שמחה מכך".

המשפחה הסכימה לתרום את כל האיברים הפנימיים, אך רק הכבד כאמור הושתל בהצלחה. לדברי הבן, הם היו שמחים להיפגש עם המשפחה או ליצור איתם קשר כשזה יהיה אפשרי. "לא בכוח, רק אם הם ירצו, לאחר ההתאוששות של האשה כמובן. אני נותן להם את הזמן שלהם והכי חשוב - מאחל להם רפואה שלמה".

המושתלת היא שיהראוצהיינאש שיפראו שחולה כבר כעשר שנים, ובשבעת החודשים האחרונים מצבה הידרדר מאוד. הכבד הפסיק לתפקד והיא חיכתה להשתלה שתציל את חייה. כעת לאחר ההשתלה שהתבצעה בהדסה עין כרם היא בהתאוששות. "לפחות חמש פעמים אמרו לנו שנמצא תורם ובסוף זה לא יצא לפועל מכל מיני סיבות ומצבה של אמא הידרדר", מספר בנה יונס.

בנה של שיפראו מספר כי ברגע שהודיעו להם שיש תרומה, הם השתדלו לא לפתח ציפיות שווא לאור אכזבות העבר. "לא התרגשנו כי חשבנו שגם הפעם זה התבטל. רק ביום האחרון שההשתלה הגיעה התחלנו להאמין. כשהתחילו להחתים אותה על מסמכים אז באמת הבנו שהכיוון חיובי".

לדבריו, אמו שמחה מאוד לאחר שההשתלה עברה בהצלחה. "אחרי שהיא התעוררה מהניתוח היא אמרה לנו 'עוד מעט צריכים לקחת אותי'. היא חיכתה שייקחו אותה לחדר ניתוח. אמרנו לה שהיא כבר סיימה את הניתוח ועברה את ההשתלה, והיא לא האמינה".

כאמור המשפחות עדיין לא נפגשו, אבל לשיפראו היה חשוב להעביר להם מסר. "זה מאוד מרגש המעשה שלהם, שיבורכו ויהיו בריאים. שיידעו שאמא שלהם הצילה את אמא שלי. אנחנו מאוד מעריכים מה שהם עשו".