ראובן דוד ז"ל. "המחלה הכריעה את הגוף, אבל לא הכריעה את הרוח" (צילום: אלבום משפחתי)

העיר בית שאן נפרדה השבוע מראובן דוד ז"ל, מאמן הכדורגל לשעבר שהלך לעולמו ביום שלישי שעבר בגיל 70 בעקבות מחלה קשה. הוא חלה באפריל 2017 בגידול סרטני בכיס המרה ומאז ניהל קרב עיקש על חייו.

דוד היה איש ספורט בנשמתו. הוא הקפיד על תזונה נכונה, לא שתה ולא עישן, ולכן איש לא האמין למה שקרה לו. "שנים רבות הוא היה איש מאוד בריא עם גוף חזק. ביום בהיר הוא הפתיע אותנו המחלה. הוא לקה בצהבת, עלינו למיון ושם התבשרנו שיש לו גידול בדרכי המרה בלי שום אפשרות לריפוי, רק להארכת חיים", סיפרה בכאב אשתו יוכי דוד (53).

לדבריה, עד הרגע האחרון הוא נאבק על חייו. "הוא אמר 'אני אלחם, אני לא אוותר. למענך ולמען הילדים אני אלחם בכל ואני מאמין שאתרפא'. הוא נלחם עד הדקה האחרונה. גם ברגעי הדעיכה הוא ביקש עוד טיפול ועוד טיפול. במשך שנה וחצי הוא עשה טיפולים כימותרפיים מאוד קשים עם המון תופעות לוואי ולא ויתר. רצה להיאחז בחיים למען המשפחה. כל הזמן הוא שאל 'מה יהיה עם הילדים', ואני אמרתי לו תדאג לעצמך. אחרי שנה ושלושה חודשים הוא הלך. אמרתי בהספד שלו שאמנם המחלה הכריעה את הגוף, אבל לא הכריעה את הרוח כי ראובן השאיר אחריו שובל ענק של כבוד, נתינה, אהבה ומשפחתיות. הבית היה מוצף באלפי מבקרים שפשוט לא האמינו שראובן לקה בסרטן".

יוכי סיפרה על איש משפחה מסור, אבא למופת ובעל לדוגמא. "המשפחה היתה בראש מעיניו. קודם כל אני והילדים, הוא הקפיד ליצור עם כל ילד ונכד קשר מיוחד. הוא תמיד דחף את הילדים למצוינות ולהיות אנשים חדורי מטרה. כל יום הוא היה שואל אותם מה עשיתם ומה השגתם".

לדבריה, בעלה היה אהוב על כולם. "הוא היה איש מקסים ומדהים. אהוב על המשפחה, על החברים מהעבודה ועל אנשי העיר. בכל מקום שהוא הגיע אליו כולם התאהבו בו. תמיד ידע לדבר, לפשר וליצור קשרים. כולם אהבו והעריכו אותו".

דוד עסק בכמה תחומים בחייו - חינוך, ספורט, עסקנות פוליטית, זכויות עובדים ועוד. הוא היה אחד העובדים הוותיקים במועצת הפועלים בבית שאן, שימש כמזכיר איגוד מקצועי במשך שנים וליווה ועדי עובדים רבים באזור. נוסף על כך שימש כמאמן בקבוצה הבוגרת ובקבוצת הילדים והנוער. "כל עבודה שלו היתה עם אנשים, הוא אהב את המגע עם אנשים. הוא ראה כמטרה לעזור לכל אדם באשר הוא. כל מי שהיתה לו בעיה, היה פונה אליו והוא היה עוזר לו. ידעו שעל ראובן אפשר לסמוך ושראובן יפתור את הבעיה כי הוא חדור מטרה".

מצויונת ערכית

שיר דוד (28), הבת, סיפרה על אבא שדחף את ילדיו לתרום לחברה. "הוא תמיד היה דוחף אותנו לעשות מעבר - אם זה להתנדב בכל מיני מסגרות ולתת מעצמנו לעיר. זה באמת דחף אותנו לא רק למצוינות הלימודית, אלא גם הערכית. הוא השריש בנו הרבה את ערך הכבוד לאנשים, לקבל את השונה".

לדבריה, אבא תמיד היה שם. "הוא דחף אותי לצאת לקצונה. תמיד הייתי מתייעצת איתו בכל העניינים שלי. הוא דאג לספר לנו על כל תקופה מקום המדינה כדי שנלמד להעריך מה שיש לנו, להסתכל תמיד קדימה ולכוון את הדרך בצורה הנכונה".

דוד כאמור היה בעברו גם מאמן כדורגל בבית שאן ואהב מאוד את הקבוצה ואת האימון. "הוא עשה יום ולילה למען הקבוצה", הוסיפה בתו, "הוא אימן שחקנים ותחת ידיו יצאו שחקנים מאוד גדולים. הוא תמיד התפאר שאלה היו החניכים שלו. הוא מאוד אהב לפתח את הילדים. תמיד אמר שזה לא רק כדורגל, זה גם חינוך כי דרך הכדורגל הוא עזר לילדים להשלים 12 שנות לימוד ולהיות נורמטיביים. דבר ראשון הוא לימד דרך ארץ. הוא תמיד אמר לשחקנים שהכישרון שלהם לא מספיק, שעם הזמן ועם הגיל זה נשחק ומה שיישאר זה הלימודים והערכים שרוכשים. הוא תמיד דאג שילכו בדרך הישר". 

הבת מוסיפה כי הצליחו להקדים את חתונת אחיה שנערכה לפני כשלושה שבועות כדי שהוא יזכה להיות בחתונה. "הוא היה מאוד שמח. ההתרגשות היתה לא רק בגלל החתונה, אלא העובדה שהוא הצליח לעמוד בכלל ולצעוד כל הדרך. הוא היה כמו גיבור. זה היה רגע של חסד שנעשה עמנו. הוא לא הסכים לשבת על כיסא".

ממש לפני מותו ניסתה המשפחה לגייס כספים כדי להטיסו לטיפול בחו"ל, אך זה כבר היה מאוחר מדי. "חשבנו לנסות עוד משהו, אבל זה כבר היה הסוף ולא הצלחנו", סיפרה אשתו, שהוסיפה כי כל העיר התגייסה והביעה נכונות לתרום, אך יום למחרת כבר חלה הידרדרות במצבו. "יכולנו תוך שבוע להשיג את הכספים מרוב שאהבו אותו".

עד הרגע האחרון הוא עדיין התעניין בחיי השגרה של המשפחה. "הוא דיבר רגיל ועדיין רצה שיטפלו בו. לא דיבר על הסוף. הוא שאל את יותם הבן הסטודנט כמה קיבל במבחן, ושאל את הבת למה היא לא הביאה את הנכד, דברים שגרתיים. עד שהלך מאיתנו ביום שלישי בבוקר", סיפרה אשתו בכאב רב.

דוד אשר השאיר אחריו אישה, שישה ילדים ושישה נכדים.