יגאל וחוה נח בחדרו של אורן ז"ל. "הכל נשאר באותו מקום"  | צילום: שרון צור

השבוע מציינים ארבע שנים למבצע 'צוק איתן' ברצועת עזה שהחל ב־8 ביולי 2014, מבצע שגבה את חייהם של 68 חיילים ושישה אזרחים. בין החללים היה גם אורן נח ז"ל, ילד יפה תואר וכחול עיניים, עם חיוך שובה לב וגומות חן שובבות, מהיישוב הושעיה שבגליל התחתון. אורן נהרג בתקרית הנגמ"ש בשג'עייה ב־20 ביולי. בן 22 היה במותו. הוא הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

טקס האזכרה השנתי נערך בשבוע שעבר, אבל הוריו יגאל וחוה נח, חיים את הזיכרון יום יום. "אנחנו לא צריכים יום זיכרון, מבחינתו כל יום הוא יום זיכרון. געגוע יש כל יום, ארבע שנים זה 1,460 יום, וכל שנה כשמגיעים ימי הזיכרון אז מרגישים את זה יותר חזק", אומר אביו של אורן ז"ל, יגאל (55), "זה היה לילה מאוד קשה לחטיבת גולני ולצבא בכלל. ארבע השנים האלה עברו כל כך מהר, אבל גם כל כך לאט. מצד אחד הזמן רץ, אבל מצד שני אנחנו חיים את זה יום יום. בחרנו להמשיך בחיים למרות שאנחנו סוחבים את הכאב, הצער, האובדן והחוסר איתנו".

אמו של אורן, חוה (51), אומרת שהבחירה להמשיך בחיים זה משהו שאורן היה רוצה בשבילם ובשביל אחיו. "אורן ידע יפה מאוד לחיות את החיים ולנצל כל רגע ביום".

את החדר שלו, הם אומרים, השתדלו להשאיר כמו שהוא. "המזכרות שלו נשארו, אבל לא הפכנו אותו למוזיאון לגמרי. כשבאים אורחים הם ישנים בו לפעמים, אבל הוא לא השתנה והכל נשאר באותו מקום".

רגע הבשורה

כזכור, בתחילת הקרב בשכונת שג'עייה ב־20 ביולי 2014, נכנסו לאזור חיילים בנגמ"ש. הנגמ"ש נתקע באחד מרחובות השכונה כתוצאה מתקלה מכנית, ובמהלך הניסיון לחלצו הוא הותקף בטילי נ"ט. אורן, שהיה מפקד כיתה, נפל בקרב לצד חייליו. באותו קרב נפלו עוד שישה לוחמי גולני – דניאל פומרנץ, שחר תעשה, בן וענונו, שון מונדשיין, מקס שטיינברג ואורון שאול, שגופתו טרם הוחזרה.

יגאל נזכר בשיחה האחרונה עם בנו. "קיבלנו ממנו טלפון ביום שישי. הוא נשמע מאוד נרגש ונסער. הוא התפרק לי בטלפון וזה לא אופייני לו. בדרך כלל הוא בטוח ולוקח דברים בקלילות. הייתי בטוח שקרה לו משהו, הוא אמר שלא ושהם הולכים להיכנס פנימה", משחזר יגאל, "באיזשהו שלב ביקשתי ממנו שיתקשר לאמו ולאחיו. בירכתי אותו וסיימנו את השיחה. זה הקשר האחרון שהיה לנו איתו".

חרושת השמועות לאחר התקרית איכשהו עברה מעל ראשה של משפחת נח. "עד יום ראשון בצהריים לא ידענו כלום", מספר האב, "אחותי התקשרה אליי ב־11 בבוקר ושאלה אם הכל בסדר. אמרתי לה שלא שמעתי כלום. רק ב־14:00 התקשרו אליי ואמרו לי שאורן נפגע. רצתי מיד לאוטו וכשהגעתי לבית ראיתי את אנשי קצין עיר. באותו רגע הבנתי מיד שהוא לא רק נפצע".

האם קיבלה את הבשורה הקשה בעבודה. "הם חיכו לי פה בבית. השכנים ממש הכריחו אותם ללכת אליי לעבודה לפני שיהיה מאוחר מדי והשמועות יגיעו אליי".

יגאל מספר על יומיים ראשונים קשים במיוחד. "אלה היו 48 שעות הזויות ומטורפות. הקבורה היתה רק יומיים אחרי, אז בעצם התחלנו את 'הטרום שבעה' ביומיים הראשונים כשהתחילו להגיע אנשים ואנחנו בכלל לא ידענו מה קורה".

בתום השבעה הם רצו לנחם את משפחת שאול, ואף השתתפו במחאה שהמשפחה ארגנה בירושלים מול בית ראש הממשלה. "אני בקשר טוב עם זהבה (אמו של אורון שאול -ר.ש) וזכינו להכיר את הרצל ז"ל, אביו של אורון. פגשנו אבא בריא וחזק שפשוט הלך ודעך עם הזמן", אומרת האם והוסיפה, "אין הרבה מה להגיד בסיטואציה כזו, זה דבר שאני לא מאחלת לאף אמא".

דואגים להנצחה

במהלך השנים נעשו כמה וכמה הנצחות עבור בנם, המשמעותית מביניהם היא 'עין אורן' בהשראת החברים מהצוות. "הם ניקו וסידרו את המעיין ליד קיבוץ אלונים", מספר האב, "והפכו את זה למקום שנקרא 'עין אורן'. זה הפך למקום הומה אדם".

מקום נוסף לזכרו הוא 'מצפה אורן', לא הרחק מביתם. "זו גבעה שמשקיפה על הנוף לכיוון בקעת בית נטופה. אורן וחבריו אהבו לשבת בו עם ערכת קפה, ליהנות מהשקט ומהחברה. עשינו את זה בעיקר בעזרת חברי השכבה שלו מהיישוב ומהמכינה שבה למד. אנחנו הולכים לשם המון ואני מקבל שם קבוצות של חיילים ואנשים ומספר על אורן. בשבת אני נוהג לקחת לשם את הנכדים ולעשות את טיול השבת שלנו".

יגאל וחוה. תומכים בקו של להקשות על החיים בעזה | צילום: שרון צור

לצד כל אלה שנעשו ביוזמת חברים בעיקר, אין ספק שפרויקט הדגל שלהם שמעסיק אותם המון הוא הקמת בית הכנסת לזכרו של אורן. "ביישוב הבינו שיש צורך בבית כנסת באזור שלנו", מספרת חוה, "הצטרפנו לפרויקט הזה ועזרנו לו לקרום עור וגידים. היה חשוב לנו שתהיה נוכחות מורגשת חזקה של אורן ושבית הכנסת ייקרא על שמו. לצורך העניין הקמנו פרויקט של headstart (גיוס המונים), אספנו המון כסף ושילמנו על שליש ממבנה בית הכנסת. בימים אלה כבר מקימים את קירות בית הכנסת ואני מאמינה שעד סוף השנה הבנייה כבר תסתיים".

בית הכנסת החדש ייקרא 'שמחת אורן'. "השם השני של אורן הוא שמחה, על שם סבו של יגאל שאורן נולד בדיוק 100 שנים אחריו", מספרת חוה, "אחותו של אורן הציעה את השם הזה והוא התקבל ברוב גדול במשפחה וביישוב. זה שם שמאוד מאפיין את אורן גם בגלל השמחה שלו".

ביקורת על הממשלה

חוה לא מסתירה את אי שביעות רצונה מהתנהלות הממשלה בכל מה שקשור לנושא החזרת הבנים הביתה. "אני חושבת שצריך לכבות להם את השאלטרים. אנחנו יפי נפש, נחמדים מאוד והומניטריים מאוד על חשבוננו. המדינה יכולה לעשות יותר כדי להחזיר את הבנים הביתה. המלחמה של משפחת גולדין היא הדרך הנכונה (הדר גולדין ז"ל שעדיין נעדר - ר.ש). אתם רוצים סיוע ויחס הומניטרי? אז גם אתם צריכים להיות הומניטריים. אנחנו מאכילים אותם ומטפלים בהם, הרפואה שלנו עומדת לרשותם וזה לא הגיוני. כמויות עצומות של כסף מוזרמות לשם ואנחנו לא זוכים לקבל כלום בתמורה. צריל 'לגלח' את כל מוקדי הטרור שלהם בתוך עזה".

לדבריה, התחושה של המשפחות היא שהאמירות וההבטחות של הממשלה הן הבטחות שווא והיא מבינה את הצעד של משפחת גולדין שהודיעה כי תחרים את טקס הזיכרון השנה.

יגאל מסכים איתה. "אנחנו בהחלט תומכים בקו הזה של להקשות על החיים שלהם שם בעזה", הוא אומר, "לסגור להם את החשמל, לא לתת להם אספקה ולהפסיק את כל התנאים הטובים שיש לאסירים. צריך להחזיק אותם בצינוק שלא יראו אור יום, למנוע ביקורים והטבות. המוות של אורן היה יכול להימנע עם קצת יותר אגרסיביות", הוא אומר בכאב.